כותרות השבוע: • חיים גיל בטור אישי לסיכומה של שנה, לא שוכח להודות לכווווווולם • דברים שרואים מקאן, איזה משרד כדאי למקאן לרכוש? | תקציבי הסלולר בהמתנה דרוכה | יורדים נמוך. העשור הבא ירד אל מתחת לקו | המשרדים קטנים, היצירתיות גדולה • והמדורים הקבועים – ‘שמץ של מושג’ ו’צא ולמד’.
10 תגובות
וואו, איזה פרגון פרץ ממך השבוע, חיים.
כמה חבל שהאמת שונה לחלוטין.
תענוג להתווכח איתך.
רוץ תחליף משקפיים. אתה יודע, עם הגיל המספר יורד…
נתי, אל תתן לעובדות לבלבל אותך. היקפי הפרסום גדלו. עובדה. התחרות בין המשרדים הוסיפה מקצועיות. עובדה. קמו מסגרות חרדיות להכשרה מקצועית בתחום. עובדה. השנה הקשה שעברה על ענף התקשורת לא מוטטה את הענף. עובדה. הפעילות מתחת לקו השתכללה. עובדה. העשור האחרון היה העשור הטוב ביותר של ענף הפרסום החרדי. עובדה.
נ.ב. שנינו זוכרים איפה ישבנו בתחילת העשור. עובדה.
חבל שאין כאן LIKE
תענוג גם לי להתווכח איתך.
ולעצם העניין:
היקפי הפרסום גדלו? וואלה. להזכירך, התקציבים למגזר החרדי עדיין מיניאטוריים יחסית לחלקם באוכלוסייה ולנתח שלהם בכוח הקנייה. זה משפיל. הכישלון הוא של הפרסומאים והמדיה החרדית, אין ספק.
וגם אם גדלו, האם עשו עם זה משהו מיוחד חוץ מאי אילו הפצעות חד פעמיות (כמו משאית הביומד של טריו)?
התחרות הוסיפה מקצועיות? גם אני וגם אתה יודעים ש-70% מהעבודה של משרד פרסום חרדי נעה בין מאעכריות, איומים, לחצים ושוחד לעיתונאים. ה-30% הנותרים התקדמו, אבל אבוי, הם עדיין רחוקים מהפרסום הכללי. כמעט כמו המרחק בין יברוב לעכבר של מחשב.
הכשרה מקצועית? בדיחה עצובה. לא ראיתי הסתערות של הבוגרים על משרדי הפרסום החרדיים, וודאי שלא בתפקידים בכירים. והאמת, די בצדק.
סערות בענף התקשורת? לא מבין למה אתה חושב שזה היה אמור למוטט את הענף. אין קשר. אבל יהיו עוד תהפוכות. נשתמע בהמשך.
הפעילות מתחת לקו “השתכללה”, אכן, אבל לרוב היא עדיין חסרת השראה, צפויה ובנאלית. היא זוכה לסיקור תקשורתי רק בגלל סיבה אחת: השלמונים שמעבירים משרדי הפרסום לעיתונים ולעיתונאים, ולא מעבר לכך.
אגב, כשישבנו שנינו בתחילת העשור על אותו ספסל, רצינו ליצור את המהפכה. חשבנו שנוכל לעשות את זה. הכוהנת הגדולה והקובי הקטן החדירו בנו את האמונה. במבט לאחור, נכשלנו. תראה איפה אני, איפה אתה ואיפה עוד רבים וטובים שהיו עמנו.
כמו תמיד, נתי, מושחז.
חבל שאין כאן LIKE
אז הנה אנחנו והנה הם, שני חלקים בתוך השלם. תסתכל חיובי. על מה שכן קרה. וקרה לא מעט.
חיים, לא סתם כתבתי לך אתמול שזה אחלה מדור 🙂
חבל שאין כאן LIKE
אופו הוא למען השם והסדר הטוב?
בעבר שמנו פה פיצ’ר דומה, אבל לאחר בלאגן במערכת החלטתי להסיר אותו, תוכל לראות את הדיון בקישור הזה:
https://pashkevil.co.il/2307/comment-page-1#comment-1387
אבל בכל מקרה אנחנו עובדים פה על שידרוגים כל הזמן מנסים דברים. למשל החלונית החמודה מעל הסרגל הצדדי שאומרת שלום יפה לכל מגיב פה בבלוג. שים לב לזה.
בתוכן נתי הפעם צודק, אבל סיכום עשור לא יצא לנו מזה…
לעצם הניתוח על ניגוד אינטרסים כחסם מיזוגים, זה נשמע ממש יפה, במציאות יש בעולם מיזוגים, וכל השאר מסתדר
נתי טוקר: תענוג גם לי להתווכח איתך.ולעצם העניין: היקפי הפרסום גדלו? וואלה. להזכירך, התקציבים למגזר החרדי עדיין מיניאטוריים יחסית לחלקם באוכלוסייה ולנתח שלהם בכוח הקנייה. זה משפיל. הכישלון הוא של הפרסומאים והמדיה החרדית, אין ספק.
גדלו, גדלו. נכון שהיחס עדיין לא מאוזן אבל אין ספק כי המגמה בעליה, גם מצד המפרסמים וגם מצד הפרסומאים שהבינו שהם אשמים בעובדה שלא מכירים במגזר החרדי ככוח צרכני אדיר, והם מתכוונים ככל הנראה לטפל בזה.
הכשרה מקצועית? בדיחה עצובה. לא ראיתי הסתערות של הבוגרים על משרדי הפרסום החרדיים, וודאי שלא בתפקידים בכירים. והאמת, די בצדק.
אומנם ההכשרה המדוברת לא מוגשת ברמה כמו בציבור הכללי, אבל שוב, המגמה ניכרת. הקורסים הקצרצרים לפרסום מעניקים כמה כלים, וגם אם הם בודדים, עוזרים לתלמידים להשתלב במשרדי פרסום ומשם רק המוטיבציה תוביל אותם אל על. הסתערות? תפקידים בכירים? אף אחד לא מצפה שבוגר קורס חרדי בן 21 ישמש מיד עם תום ההכשרה כמנכ”ל משרד פרסום או פלנר מקצועי. אבל אם תסתכל על המשרדים, רוב תקציבאי היח”צ הנוכחיים מגיעים מהקורסים הנ”ל והם רק מתקדמים עם הזמן. יש גם תקציבאים, ואפילו כאלה שמעורבים קצת במחלקת הקריאייטיב של המשרד. עידן חדש בענף הפרסום לפנינו. הוא מתחיל עכשיו. נקודה.
הפעילות מתחת לקו “השתכללה”, אכן, אבל לרוב היא עדיין חסרת השראה, צפויה ובנאלית. היא זוכה לסיקור תקשורתי רק בגלל סיבה אחת: השלמונים שמעבירים משרדי הפרסום לעיתונים ולעיתונאים, ולא מעבר לכך.
הנה גם אתה מסכים שיש “שכלול בשיטה” אבל נורא כואב לך על השוחד והשלמונים, או נזיד העדשים, אותם אתה מתאר בצבעוניות בפוסט המעולה שכתבת. לאט-לאט לך. עולים במדרגות שלב-שלב כדי להגיע לפסגה בבטחה.
אגב, כשישבנו שנינו בתחילת העשור על אותו ספסל, רצינו ליצור את המהפכה. חשבנו שנוכל לעשות את זה. הכוהנת הגדולה והקובי הקטן החדירו בנו את האמונה. במבט לאחור, נכשלנו. תראה איפה אני, איפה אתה ואיפה עוד רבים וטובים שהיו עמנו.
לא יכול להתערב פה. בתחילת העשור הייתי ילד ארגנטינאי תמים, עוד לפני “ישיבה קטנה”. מאז ועד היום למדתי הרבה, ובמבט לאחור גם אני נכשלתי. אני לא יושב בבית המדרש מבוקר ועד ערב וזה די מאכזב. אבל מכאן ועד להתלונן על המצב? בפתח העשור החדש, אני עומד פה בצד וחושב שיחד – נוכל לגרום למהפכה. במיוחד מהמקום בו אנו נמצאים. בהצלחה לך נתי, בהצלחה לך חיים.