מרכז העניינים
חינמון ארצי
מילר פוינט
משרד פרסום
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
WebDuck
בניית אתרים
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מכל השנים שאנחנו כותבים באכסניה המכובדת הזאת את ביקורת עיתוני החג, דומה שהפעם, פסח תש”פ, זו הביקורת המעניינת והמשמעותית מכולן. מוכנים?
1
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

בימים כתיקונם, היינו מתחילים כעת את הביקורת הדו-שנתית, בכך שבדומה לפעמיים הקודמות, גם הפעם עיתוני החג נכתבו ונערכו רגע לאחר מערכת בחירות סוערת, שהסתיימה (מי זוכר?) לפני רק קצת יותר מחודש, ועל כן רואים זאת בתוצרת ובלה בלה בלה.

אבל הבחירות, הפעם, היו הדבר שהכי פחות השפיע על עיתוני החג שלנו. מאז הבחירות, הגיעה לישראל מגיפת הקורונה, ושטפה כאן כל דבר אחר, וכמובן – על הדרך – את שלל העיתונים בארץ, כלליים וחרדים כאחד, שחוו הפסדים כלכליים לא פשוטים, וכמובן בעיות הפצה.

מכל השנים שאנחנו כותבים באכסניה המכובדת הזאת את ביקורת עיתוני החג, דומה שהפעם, פסח תש”פ, זו הביקורת המעניינת והמשמעותית מכולן. אף פעם, בעשר שנות כתיבת ביקורת כאן, לא חווינו דבר כזה שהשפיע כה הרבה על חיינו בכל כך הרבה מובנים, וכמובן, בסוף הרשימה אמנם, גם על עיתוני החג החרדים.

זה ללא ספק, מכל השנים, היה החג שהכי סקרן אותנו איזה עיתון-חג יוציאו כל אחת ואחת ממערכות העיתונים השונות. איזה עיתון מוציאים במצב הזה? להזכירכם: הקורונה משתוללת ברחובות, רוב החרדים בסגר, בליל הסדר גם עוצר, המוות משתולל בכל מקום ובייחוד בריכוזים החרדים בחו”ל, הילדים בבית – אין בתי ספר, מצב הרוח הכללי לא משהו, אנשים רבים מספור (למעלה מרבע מהאזרחים לפי הביטוח הלאומי) איבדו את מקום עבודתם, הכל תקוע. איזה עיתון חג מוציאים במצב כזה? מודים שסקרן אותנו מאד.

מצד אחד, לשים בכתבת השער פרופיל על רב, כנהוג בשנים האחרונות, ועוד כתבות חג רגילות, זה ממש להיות מנותק מהמצב ומכל הקוראים, בוודאי לא לעניין. מצד שני, פרויקט על – לא יודע – רופאים חרדים בימי הקורונה, כבר “בוזבז” בשבועות שקדמו לחג. מצד שלישי, גם צריך מידה של אקספיזם, כן צריך לתת לא רק כתבות על הקורונה. ומצד רביעי, האם זה נכון? לא חווינו בעבר, לפחות לא בשנות הביקורת כאן, דבר כזה, ואין גם למה להשוות. אבל השאלות המסקרנות האלו ניקרו בראשנו ערב פסח, בשעה שניגשנו אל המכולת – חמושים במסכה וכפפות כמובן – כדי לרכוש את עיתוני החג.

היה ברור שעיתון חג שלא ידבר, כבר בשערו, את רוח התקופה ויהדהד את מה שכל הקוראים שלו מרגישים, יהיה עיתון לא רלוונטי בעליל.

ועוד שאלות המשיכו בדרך: האם העיתונים הפעם יהיו דקים מהרגיל? ואיזו מידה של חגיגיות תהיה בהם? כי יותר מידי, זה יהיה להרגיש קצת כמו המוזיקה שנוגנה בטיטאניק בעת שזו טבעה.

על השאלה האחרונה, היה קל להשיב כבר מלהרים את העיתונים: העיתונות החרדית החג הזה, לא רק “דקה מהרגיל”, אלא איבדה מאות עמודים. המפרסמים ברחו. מי מוציא כסף בתקופה הזאת? חוץ מכמה מותגים, שלא באו למכור לנו משהו אלא לחזק את המותג, ופרויקטים יקרים של נדל”ן, שממילא לא פונים לפשוטי העם, העיתונות התרוקנה ממודעות, וממילא – גם מעמודי תוכן. מי איבד הכי הרבה עמודים לעומת החג שעבר, ובאיזה היקף?

ובכן, ללא ספק, “המודיע” הוא העיתון שנפגע הכי הרבה מהמצב, ואיבד החג הזה – תחזיקו חזק – למעלה מ-400 עמודים (!) לעומת החג שעבר. וגם משפחה נפגע כמעט כמספר הזה. הנה נקדים רגע את המאוחר, שבדרך כלל מגיע בסוף, ונספר כבר כעת: משפחה פסח תש”פ, מונה 696 עמודים, לעומת 1,064 בסוכות תש”פ, ירידה של כמעט 400 עמודים.

ואפרופו “הורדת העמודים”, זה הזמן לומר משהו – שכנראה יפתיע אתכם. הורדת העמודים, היתה מבחינתנו מבורכת. אנחנו לא צריכים את הכמות, שלעולם לא נשתלט עליה, אלא איכות. וכשיש פחות עמודים, ייכנסו הכתבות היותר איכותיות, החומר יהיה טוב יותר, ובאופן כללי – כך באמת היה.

ועוד משהו טכני: גם ההפצה, בשל הסגר, לקתה בחסר. בעוד בעיתונות הכללית סיפרו על הדפסה של עשרות או מאות אלפי עותקים פחות, בשל בעיות ההפצה, זה קרה גם עם העיתונות החרדית. לחו”ל לא ניתן היה בכלל לייצא עיתונים, בשל סגר הטיסות, וגם בארץ היה לא פשוט. כנראה שהודפסו מלכתחילה הרבה פחות עיתונים החג הזה, מה שגרם לכך שגם בדוכנים שהיו – אלה נגמרו מהר. משום מה יש בהלה לעיתונים בשבועות האחרונים, שבועות הקורונה, כנראה גם בגלל שאין משהו אחר לעשות בבית.

משפחה, שלא יכול היה לשלוח לארה”ב עיתונים, הדפיס את עיתוני החג שלו המיועדים לאמריקה – בדפוס במישיגן, וכך נהנו תושבי ארה”ב מהעיתונים בעברית – שהודפסו בארה”ב. בקהילה לא עשה את הצעד הזה, ומשכך – עיתוני בקהילה לא הגיעו לחו”ל כלל.

אבל, וזה צעד ראוי לשבח בכל פה, בשל מצוקת ההפצה, ובמיוחד לתושבי חו”ל, בערב החג פרסם עיתון “בקהילה” במהלך פרסומי מהיר (טוויטר וכו’), כי לטובת אלה שלא השיגו עיתון, הוא העלה את כל עיתוני החג שלו לרשת, להורדה והדפסה במדפסת הביתית, וללא כל תשלום. זה ללא ספק היה צעד יוצא דופן, מחמם לב, שאנחנו לא זוכרים כמוהו, ועל היותם זכות ראשונים – כל הכבוד! כמובן שהעיתונים הועלו עם גירסא מיוחדת לדיגיטל, שהובלטה בכל עמוד ועמוד, למען לא יבוא יזם זריז וידפיס עיתונים משלו ויעשה רווח על גב מו”ל בקהילה.

אגב, ראש העיר בני ברק רובינשטיין פינק את תושביו חולי הקורונה שהיו במלון “לביא” בעיתונים לחג. והוא בחר, משום מה, בעיתון בקהילה. הנה, תראו:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 1

רק אחריהם, וכבר לתוך החג עצמו, עשו את הצעד הדיגיטלי הזה גם בעיתון “משפחה”, והעלו לרשת את כל העיתונים, לקריאה בעיקר – וגם להורדה. מהתגובות, נשמע שזה שימח רבים, שאכן הדפיסו את כל מאות העמודים.

לטובת אלו שפספסו בכל זאת, הנה הלינקים:

עיתון בקהילה להורדה

עיתון משפחה להורדה

והצעד הזה, אגב, מביא אותנו לשאול: איך ייתכן שבשנת 2020 עדיין אין דיגיטליזיציה של העיתונים החרדים, לפחות שני השבועונים המובילים – משפחה ובקהילה? לא ייאמן, אבל לאף אחד מהם אין אתר, לפחות בגירסא עברית, פעיל, שבו יעלו חלק מתכני העיתון, כפי שקיים כמעט בכל עיתון על פני הגלובוס.

מפחדים מירידה במכירות? אז יש פתרונות, שגם אחרים עושים. למשל, לפרסם רק בראשון את התכנים שפורסמו בסוף השבוע. למשל, לפרסם רק חלק מהכתבה, ולא את כולה. אבל תחשבו על זה: תכנים מעניינים מאד של כל העיתונים החרדים, פשוט לא נמצאים בגוגל, לא קיימים באף חיפוש. פורסמו בעיתון אחד – והלכו לעזאזל. בעינינו, זה חבל. אין אף נציגות דיגיטלית טובה לכתבות, ולולי שהיינו מספרים לכם כאן פעם אחר פעם על העתקות רעיונות וכתבות זה מזה – פשוט לא הייתם יודעים, כי אין לכם אפשרות.

לפני שנתחיל, נציין כי בשל קשיי ההפצה, לא הצלחנו להניח ידינו על “הפלס”, ונשארנו אם כן, עם חמישה עיתוני חג שייסקרו להלן: בקהילה, משפחה, יתד נאמן, המודיע והמבשר.

גם דיסקים, נקל לנחש, לא חולקו על ידי העיתונים החג הזה. למי יש ראש לשירים במצב הזה?

ההקדמה הקבועה

ברור, לכל הספקנים, שלא קראנו את כל אלפי העמודים שהונחו על שולחננו. והסיקור דלהלן, הוא מהחלק שכן קראנו, וממה שהתרשמנו מהשאר – בין בדפדוף ובין בעלעול (מה ההבדל בעצם? לא משנה. העיקר הבנתם את העיקרון).

וכרגיל, וכפי שתראו להלן, חלק מן הדברים הובאו לתשומת לבנו על ידי המגיבים שכתבו לתיבת המייל של כותב השורות.

אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: [email protected]

הגיע הזמן להתחיל, יוצאים לדרך.

בקהילה

התחלנו ופתחנו את הביקורת, בכך שעיתון חג, בפסח תש”פ, שלא יתייחס בבולטות בשער, ועדיף אפילו בכתבת השער עצמה, למצב הקורונה – ייחשב בעינינו ללא רלוונטי. בבואנו אל דוכן העיתונים (ובקהילה היה החרוץ ביותר, הופיע כבר ביום ראשון, יממה לפני המתחרים), גילינו שבקהילה נפל בדיוק אל הפח הזה. מצאנו שער שלא מתכתב בשום צורה עם המצב. מנותק לחלוטין מהעם.

מגזין (212 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 2

במגזין הפעם 212 עמודים ו-13 כתבות (בלי פרויקטים מיוחדים), מול 280 עמודים ו-17 כתבת בחג שעבר (במגזין כפול).

הנה כי כן, כבר בראשית דברינו אתם רואים את הפגיעה בעמודים. כמעט 70 פחות עמודי מגזין, במגזין החג.

המגזין – המודפס – נפתח בתקלה, כאשר ב”דבר העורך” מודפס דבר העורך הישן, מהחג הקודם (סוכות), פאשלה של הבחור הזעצער, אבל התקלה תוקנה במהדורת הדיגיטל, שם גם הוסבר שבתחילת הדרך, גם הפעם המגזין היה אמור להיות כפול, כדרך “בקהילה” בשנים האחרונות, אך בשל המצב הוכרחו שם לאחד את כל הכתבות למגזין שמן אחד. אז הרשו לנו להחמיא, ראשית מבחינה טכנית: זה היה רעיון הרבה יותר חכם. מגזין אחד, שמן, אבל לא שמן מידי, היה הרבה יותר נח ונחמד לנו, כקוראים.

כתבת השער ורוב השער, כאמור, מנותק לחלוטין מהמצב. כתבת השער היא של הרב יעקב ב’ פרידמן בכתבה גדולה על ישיבות חברון ופוניבז’ וההבדלים ביניהן. עוד אחת בסדרת הכתבות הישיבתיות של פרידמן, שתמיד כותב על “ממלכות התורה שקוממו מחדש את עולם הישיבות”. לא תמיד אנחנו מצליחים להבדיל ביניהן, לא היה מידי מיוחד, והאמת שלא קראנו. לא מושך – לא קוראים. כבר דיברנו על כך פעם. עיצוב הכתבה, אפעס, ובעיקר הדאבל הפותח שלה (עם התמונה המפוקסלת) היה מוזר מעט.

גם מעיצוב השער לא נפלנו. אמנם זהב וחגיגי, אבל העץ הזה עם דמויות הרבנים, פחות התאים.

הכתבה הבולטת הבאה היא על “הינוקא”, שכבר יצרה עניין בפני עצמה. שני העיתונים, משפחה ובקהילה, החג הזה, פרסמו כתבה בולטת עם/על הינוקא, הרב שלמה יהודה. שניהם נתנו לה גם בולטות בשער, עם תמונה, ועמודים רבים בתוככי המגזין. יש לשונות רעות על יחצן מסתורי שעמד מאחורי הכתבה, וערימות כסף שעברו מיד ליד. נכון? לא נכון? מאין שנדע, אבל בהחלט שתי הכתבות עשו לרב הנחות ענק.

דמותו, ללא ספק, מסקרנת. גם אתרי האינטרנט החרדים נותנים בחודשים האחרונים בולטות גדולה – אולי גם בשל אותו יחצן מסתורי – לרב ולשיעוריו. מאידך, אנחנו רואים שרבנים גדולים מכבדים אותו, מגיעים לשיעוריו ומקשיבים לדבריו בקשב רב, אז בכל זאת לא מדובר בקטלא קניא.

ההבדל העיקרי בין הכתבות בבקהילה למשפחה – בבקהילה מדובר בפרופיל, מרשים יותר ומלא יותר מ’משפחה’, אבל פרופיל. פלדמן, הכותב, ציין שלא יכול היה לשוחח עם הרב, מכיוון שהרב מתבודד בחודשים האחרונים. משפט זה, כמובן, הופרך ב’משפחה’, שם התקבל העורך הטרי של המגזין, אריה ארליך, לשיחה ארוכה אצל הרב, בבית כנסת נסתר כלשהו בראשל”צ.

ב’משפחה’ לא נכתב שם משפחתו של הרב, וגם בבקהילה נכתב בקיצור – בארי. גם מסביב לזה יש איזשהו עניין שלנו אינו ברור כדי צורכו. יש האומרים שמשפחתו אינה דתיה, וששמו המלא הוא שי (שזה אכן ראשי תיבות של שלמה יהודי) צובארי, אבל לרב יש איזשהו טאבו עם שם המשפחה ועל כן לרוב לא תראו את שם המשפחה. יש האומרים אחרת. בכל מקרה, לסוגיית המשפחה והשם שלה, בשני העיתונים נתנו הנחות ולא התייחסו.

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 3 חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 4

עכשיו, קבלו את זה. שמו של הינוקא העלה לנו זיכרון ישן שכבר פורסמה אודותיו בעבר כתבה כלשהי באחד מגליונות החג. אם היה מאגר אלקטרוני/אתר – הייתם עולים על זה כבר לבד. מכיוון שאין, נאלצנו לגרד הרבה בראש, ובסופו להיזכר בגיליון “שעה טובה” הבא, שיצא לאור בסוכות תשע”א. אגב, תזכרו את הגיליון הזה, עוד נידרש אליו בהמשך. הנה השער של אותו גיליון:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 5

בכתבה באותו גיליון, פרסם לראשונה שלומי גיל את סיפורו של הינוקא, כשהיה אז – לפי הכתבה ההיא – בן 21, נשוי טרי, ששבוע לפני הוצאת הגיליון נולד בנו הראשון.

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 6

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 7

אז ראשית, כמובן צריכים להזכיר זכות ראשונים, מי עקף – בכמעט 10 שנים – את משפחה ובקהילה גם יחד ופרסם עליו כתבה כבר אז (לאיפה נעלמו הפאות הארוכות מאז?). ושנית, גילינו שם פרטים שלא גילינו בשתי הכתבות העדכניות: שם, מוזכר שהוא קשור בחסידות ברסלב בקשר חזק (“הרב התבטא שהוא מרגיש שהבעש”ט הוא כמו אביו, ורבי נחמן הוא כמו אמו”), ואף מלמד בעיקר רבות מליקוטי מוהר”ן. הקשר הזה לברסלב, הושמט בשני העיתונים. בכוונת מכוון כדי למנוע – כביכול – לזות וכדו’? לא נדע. רק מספרים לכם את העובדות.

שוב, הכתבות כשלעצמן ראויות, הוא דמות מסקרנת שיוחצנה לא מעט לאחרונה, והיה מתבקש לכתוב עליה.

כתבה בולטת נוספת – מקורית ומעניינת, על דמות שלא נכתב עליה בעבר – היא שיחה עם זקן ראשי הישיבות בארה”ב, רבי משה גרין. עם המזל של בקהילה, ולצער כל עם ישראל, עד לכניסת החג הרב כבר נפטר, מהקורונה, והכתבה הפכה להיות לזכרו.

בכל השער מצאנו שתי התייחסויות – קטנות ולא בולטות – למצב ולקורונה. “מסה עוצרת נשימה של הסופר יאיר וינשטוק” על הקורונה. שם ציפינו לאיזשהו תרחיש מסתורי ומגניב, כפי שכבר הנפיק הסופר האדיר בעבר, על הקורונה, ומצאנו ארבעה עמודי מוסר. ההתייחסות השנייה, שגם היא לא הישגית, היא בכתבה על “הגדת הדבר” שנכתבה בזמן “אם כל המגיפות באירופה”.

כתבה מתבקשת ויפה – עם אספקיזם במידה וגם התייחסות בתוכן למצב – היא על מקהלת הילדים המצליחה “יונגערליך”, ראיון שלפי התמונה המצורפת לכתבה נערך דרך הסקייפ, כמצופה בימים אלה.

בשער מצאנו עוד כתבה, שהיה לה פוטנציאל אדיר, עם רעיון פשוט ומתבקש: “מסע בשניים – בארץ ההסגר. יצחק פלדמן ומרדכי וינשטוק יצאו לסיור מאילת ועד מירון”. אין מתבקש ומעניין מזה, נכון? אנחנו בהסגר – וכתבי בקהילה יצאו לסיור סביב הארץ, והביאו מראות ורשמים. בד”כ מדור “מסע בשניים” מביא מסעות של השניים בעולם. הפעם, בשל עוצר הטיסות, הביא מסע נחמד בארץ. ההערות שלנו, הן על הביצוע, לא על הרעיון. רוב הכתבה כתובה בצורה ילדותית ושטותית, שלא מכבדת אותנו, הכותבים המבוגרים. ראשית, זה מצחיק ברמת הגיחצי לנסוע ל”שוויצריה הקטנה” כמייצגת של חו”ל בארץ, או לרחובות שקרויים על שם ערים בחו”ל. אבל נו, מילא. אני מדבר על הסגנון.

הנה למשל קטע מהכתבה, כשהשניים מתארים – תיאור משעשע – מהמתרחש בימים אלה בים המלח: “דמות אדם מתקרבת, או לפחות כך אנו מתפללים. ואם לא דמות אדם, נתפלל שזו תהיה חיה ידידותית, ואם לא – אז שתלך לנו ישר על הראש. יצו: “אם הדבר שמתקרב הוא אריה, והוא מתחיל, רק בשביל הציור, דווקא מהפולקעס שלנו, אחר כך הוא עובר לידיים מנה שניה, סלטים מהאוזניים, ורק בסוף ניגש לעיקרית – לראש”. מוטי: “אתה אדם חולה”.

התחברתם לסגנון? אנחנו פחות. הרעיון – מעולה. הביצוע – קצת מזלזל בנו.

אגב, במהלך הכתבה הזו, מנסה מר וינשטוק – שמוצג בכתבה כמומחה לענייני היסטוריה – לנבא את סופה של המגיפה בארץ. הוא אומר ש”לא יהיו בישראל יותר מכמה עשרות מתים מהמגיפה”. לצערנו, את המציאות אנחנו כבר יודעים: 140 איש נפטרו מהקורונה בישראל, נכון לכתיבת השורות, ולמרבה הצער המספר ממשיך ומטפס.

כתבה יפה במגזין היא על מונטריאול החרדית. לא ארוכה במיוחד, ממצה וטובה (אם כי בכל זאת היה חסר קצת פירוט על סוגי הקהילות בעיר, הרבנים, הדברים הייחודיים המרכיבים את הקהילות וכו’), ובה היה ראיון עם עסקן מקומי וגם ראיון קצרצר עם חברת מועצת העיר החרדית. מה שהיה מגוחך כאן זה שבקהילה הפך את עצמו ל’המודיע’ וכינה אותה “מ. פולק”. כדי לחסוך ממכם את הגיגול, נגלה לכם שמה שנחסך מכם בשמה המלא הוא השם “מינדי פולק” (ראיון ארוך איתה, אגב, נערך באתר “זמן ישראל”).

אפרופו הכתבה על מונטריאול, אחד הדברים שלדעתנו הכי מעניינים את הקוראים הוא לקרוא על קהילות יהודיות וחרדיות ברחבי העולם, איך נראים חייהם וכו’, והכתבה הזו ישבה בדיוק על המקום הזה. ישר כח.

זוכרים את גיליון “שעה טובה” שביקשנו מכם לזכור? הו, ובכן, הנה הסיבה:

כתבה בולטת במגזין, מבטיחה כבר בשער: “כשנלסון מנדלה (נשיא דרום אפריקה וחתן פרס נובל לשלום) היה עובד זוטר במשרד עורכי הדין של אבא”: הרב דב סידלסקי משחזר”. נשמע נחמד, לא? נלסון מנדלה, מהדמויות הידועות ביותר שנלחמו נגד דיכוי השחורים, עבד במשרד של עו”ד חרדי. מרתק.

זהו, שזכרוננו העמום דיבר משהו על כתבה דומה, אולי זהה, שפורסמה בעבר. גירוד משני במצח, הביא אותנו לאותו גיליון אמור של “שעה טובה”, שם הובטח בשער: “אביו של ר’ דב פילדסקי, העסיק את נלסון מנדלה במשרדו. עכשיו בנו מספר על הקשר האישי עם המהפכן שהפך לנשיא דרום אפריקה”.

תאמרו: מה קרה? מותר אחרי עשר שנים לראיין אותו שוב, מה הבעיה? ובכן, תחזיקו חזק ותראו מה גילינו. “בקהילה” לא “ראיין אותו שוב”, אלא העתיק את כל הכתבה מילה במילה (!) מאותו גיליון נשכח של שעה טובה. לא מאמינים? הנה ההוכחות:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 8

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 9

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 10

בכל עשר שנותינו כאן, לא נתקלנו בדבר כזה. שעיתון יעתיק כתבה שלמה, מילה במילה, מעיתון אחר? אבל הנה, גם זה הגיע.

אגב, אם כבר מעתיקים, מה הקשר להעתיק כתבה כזו? מנדלה מת כבר לפני יותר מ-7 שנים. הכתבה דאז, נעשתה שנתיים לפני מותו, כשהוא עוד איכשהו היה בכותרות. מה זה רלוונטי כעת? ועוד בהעתקה מילה במילה מעיתון אחר? השכל לא יכול להבין זאת. אם יש למישהו מאנשי “בקהילה” הסבר לצעד החרפתי הזה, המייל האנונימי שלנו, פתוח כמו תמיד. נשמח לשמוע הסבר, ואם צריך – גם לתקן.

בשער, אגב, גם מובטח: “נפש שוקקה: סדרה חדשה בהמשכים”. אז לא, לא מדובר – כמו שנראה מהשער – בסיפור חדש בהמשכים, אלא במדור “חדש” של הרב יעקב ב. פרידמן, של ייעוץ לבני ישיבות. מדור כזה, עם אותו כותב, עלה וירד מידי פעם בבקהילה (תחת השם “משיב נפש”), וגם שכן בעבר ב”שעה טובה”, עם אותו סגנון ואותו כותב.

מוסף פוליטי “שמאל או ימין” (48 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 11

למרות ששמו של הפרשן הפוליטי של בקהילה, יעקב ריבלין, חתום בגדול על המוסף, הוא כתב הפעם הכי קצת חלקים מהמוסף – מכל השנים האחרונות (3 פרקים בלבד, פלוס המבוא). ואם לא קראתם את הקרדיטים בתחילת המוסף, לא יכולתם לדעת את זה.

הפעם נבחר נושא העמדה המדינית החרדית בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא נושא פוליטי פנים-חרדי, שהפך את המוסף למרתק ברוב שנותיו. ואכן, קיבלנו מוסף יותר היסטורי כזה, שכבר במבוא נותן פרק משמים מהמצופה על ההיסטוריה ביחסי החרדים-ערבים, מימי העות’ומאנים והבריטים עד ימינו. לא מהנושאים הפוליטיים המרתקים בתבל.

שלושת הפרקים של ריבלין היו חדים ומרתקים כדרכו. לא צלחנו את כל המוסף (מה שבד”כ היינו מסיימים בלילה אחד עם תחילת החג), אבל ניכר שהשאר – למרות הניסיון, ללא ספק – היו יותר ויקיפידיים, כמי שלא נולדו באותם ימים רחוקים. הפרק על עמנואל, ותחילת ההתיישבות החרדית, היה יוצא דופן בזה שראיין ושוחח עם כמה דמויות והציג מפה רחבה מעט יותר.

ולסיכום, הפרקים הראשונים הם יותר פרקי ויקיפדיה, ואילו העסיסיים מתחילים בפרק 3 ולסירוגין בהמשך.

שאר החלקים והמוספים

שאר החלקים ב”בקהילה” החג הזה: מוסף סיפורים “המרבים לספר” (96 עמ’), מוסף נהדר; מוסף הנשים “פנינה” (96 עמ’), ובו כתבה נחמדה המתכתבת עם המצב על “חתונות הקורונה המוזרות”; מוסף “העולם החרדי” (32 עמ’), “חברים” לילדים (32 עמ’) וחלק החדשות (40 עמ’).

לסיכום, בסה”כ קוראי ‘בקהילה’ נהנו החג הזה מ-556 עמ’ (מול 676 עמ’ בחג שעבר), ירידה מינורית יחסית למתחרים.

משפחה

כבר פתחנו בראשית דברינו, שעיתון חג בעת הזאת, חייב היה להתכתב בצורה חזקה כבר בשערו עם המצב. ‘משפחה’ עשה זאת, לחלוטין.

כאן המקום להזכיר ש’משפחה’ עבר לאחרונה תמורות לא פשוטות עם פיטורין של לא מעט כתבים ועורכים בולטים, ביניהם עורך המגזין הוותיק יהודה רוטשטיין וכתב השטח שלומי גיל. עריכת המגזין ניתנה לאחרונה לאריה ארליך, שכרגע – בצעד מוזר למדי – ממלא שני טורים בעיתון, צעד שלא ברור מה טיבו – בדבר העורך, ובטור הנוסף תחת שמו. זהו אם כן גיליון החג הראשון בעריכתו, וכפי שכתב – המצב הזה נפל עליו בדיוק בגיליון החג הראשון שהוא עורך.

מגזין (276 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 12

המגזין מכיל הפעם 276 עמ’ ו-15 כתבות (בהם שני פרויקטים גדולים – דברי הרבנים, ו”המחנך שלי”), מול 380 עמ’ ו-16 כתבות בחג שעבר. אכן, למעלה מ-100 עמודים פחות.

תמונת השער אמנם נייטרלית, ציור נאה של בני ישראל יוצאים ממצרים, אבל שתי כתבות בולטות בשער מתכתבות היטב עם המצב: ראשית, הכתבה הפותחת את המגזין, על האדמו”ר מסאטמר שנדבק הוא ואשתו בקורונה, ותשעה מגדולי הדור שמדברים על המצב.

הכתבה עם האדמו”ר מסאטמר היתה מתבקשת ועשויה היטב ומתאימה למצב: תיאור ימים אלו של האדמו”ר המתמודד עם המחלה, איך זה קרה, מה עשו מאז, איך מתנהלת החסידות – מתבקש ומצוין!

הכתבה הבאה, שגם מתבקשת, היתה דברי גדולי הרבנים – בהם האדמו”ר מגור, הרב פוברסקי, הגר”י יוסף, הגר”ש בעדני ועוד – על המצב, כשלכל אחד מהם הוקדש עמוד. נכון, זה לא ראיון ל’משפחה’, ובעיקר מדובר בציטוט דבריהם שנאמרו בשיחות פנימיות, ועדיין – מתבקש. בימים כתיקונם אולי היינו מעירים על כך. בשעה זו, כשכתבה זו מתבקשת – רק שבחים.

אולם טוב ופדיחה בצדו: לאורך כל הפרויקט הזה, ממש כמעט בכל הכתבות, היתה תקלה טכנית, שגרמה לכך שקטעים שלמים הופיעו פעמיים ושלוש באותה כתבה. הנה, תראו שתי דוגמאות:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 13

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 14

אגב, בצורה די בולטת ולא מובנת, חסרה דמותו של האדמו”ר מקרלין בעמוד שמביא מדבריו על הקורונה, בניגוד לשאר האדמו”רים והרבנים שתמונתם הובאה לצד דבריהם. במקום תמונת האדמו”ר, פורסמה תמונה של ציבור חסידי. מה הסיבה? לא הבנו.

גם במגזין משפחה, כאמור לעיל, מצאנו כתבה רחבה על הינוקא וראיון אתו, וכבר הרחבנו לעיל.

לא מזמן הצטרף אבי בלום לשורות משפחה ככתב הפוליטי של העיתון, והנה, בחג הראשון הוא כבר מספק את הסחורה: סוג של מוסף פוליטי, בדומה למה שעושה בשנים האחרונות יעקב ריבלין בבקהילה. אז נכון, לא מדובר במוסף נפרד, אלא בכתבה – נרחבת – במגזין, אבל עדיין, הסגנון היה אותו סגנון, והכתבה מרתקת במיוחד. הנושא הוא “המהלכים שהובילו לפירוק הציר האנטי חרדי”, כלומר – לניסיון החיבור המחודש בין נתניהו לגנץ, ועל דרעי שהוביל לכך, כולל פגישות מסתוריות במערה סודית בדרום ועוד תופינים. מרתקת ומעניינת, אם כי החלק הראשון מושקע יותר, והפרק הסוגר נגמר די בבום, ובלי יותר פרטים בחלק ההוא. כמובן שכעת אנחנו יודעים, מה שהיה נראה אחרת בערב החג, שהאחדות הזו תלויה כרגע על כרעי תרנגולת ונפלה פעם אחר פעם, ואין לדעת אם אכן תהיה אחדות כזאת או שלא, אבל בכל זאת – ההפניה בשער נותרה נכונה, נכון לעכשיו לפחות: הציר האנטי חרדי – כחול לבן-ליברמן-לפיד, פורק.

מה שלא הבנו, זה מה שאנחנו לא מבינים כל שבוע מחדש בטור הפוליטי: בקרדיט מצוין “עו”ד אבי בלום”. מה קשור עובדת היותו עורך דין לכתבה הפוליטית? וכי מדובר בייעוץ משפטי? ועוד יותר מוזר הדבר כשהוא מראיין, בכתבה נוספת במגזין, את שגריר ישראל באיטליה דרור אידר, ושוב תחת הטייטל הזה “עו”ד אבי בלום”. מה הקשר? גם אמנון אברמוביץ מחדשות 12 הוא עורך דין, גם יהודה נוריאל מ’ידיעות’ הוא עורך דין, וזה מעולם לא הוזכר בטייטל בכתבותיהם, כי אין לזה שום קשר לנכתב. כך גם עם דוקטור אילנה דיין או דוקטור אבישי בן חיים. הם מופיעים עם הקרדיט הזה בחדשות? ברור שלא. ציון עובדת הכותב עורך דין לא קשורה ולא רלוונטית בעליל. לא ברורה בכלל ולא קשורה לכלום.

כתבה בולטת נוספת, היא על מי שהפך ללהיט בזכות “החיזוק היומי” שלו, הרב יואל ראטה מברסלב ארה”ב, שנודע בסרטונים הויראליים שהוא מנפיק. כתבה יפה, מעניינת ומרתקת, גם אם לא מדובר בראיון (ואגב, למה? הוא לא סרבן ראיונות).

אנחנו, כמובן, כאן כדי להזכיר שכתבת שער אודות הרב ראטה פורסמה כבר ב”בקהילה” לפני כ-4 שנים וחצי, על ידי אהרן קליגר, שעבר בינתיים – ממש לאחרונה – ל’משפחה’, ואתו נדדה גם הכתבה. כאן אמנם לא מדובר בראיון – כך היה אז בבקהילה – אלא בפרופיל מעניין, ועדיין, כפי שתוכלו לראות, התמונות נלקחו מצילום הכתבה דאז, עבור בקהילה. מה יאמרו בבקהילה? נשמח לשמוע באותה תיבת מייל…

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 15

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 16

ואגב 2, אותו קליגר הוסיף מסגרת לספר על אותו מפגש – כאמור בכלל לבקהילה – עם ראטה, שנעשה, לדבריו במסגרת, “לפני יותר מעשר שנים”. אלא שאנו רוצים לרענן את זכרונו של קליגר, שכפי שתוכלו לראות בעצמכם בתאריך של בקהילה דלעיל, מדובר על אלול תשע”ה, ובטח לא על “לפני יותר מעשר שנים”.

כתבות בולטות נוספות: פרופיל, חצי ראיון לא רשמי, עם ראש המל”ל מאיר בן שבת, כתבה מצוינת של אליעזר שולמן; פרק – מרתק כדרכו ואסקפיזם במידה – של כרמלי בעולם, הפעם בנפאל ובהימלאיה; פרופיל על אבי ברקוביץ מהבית הלבן, למרות שכבר פורסמו עליו עם בחירתו.

עם עידו נתניהו, שמדבר על אחיו, פורסמו בזמן הבחירות האחרונות כבר כמה כתבות וראיונות. הכתבה על “הטפלון” גנץ, הבטיחה יותר ממה שהיה בה (“החברים מהצבא מפצחים את חידת התקדמותו של בני גנץ”).

את הפרויקטים מסוג “המחנך שלי”, הקוראים הוותיקים כבר מכירים את דעתנו עליהם, והכינוי שלנו “ממלאי עמודים”. עדיין, נותר פרויקט נחמד, שתפס המון עמודים, עם יותר מידי כתבים שבחרו את אביהם/סבם/דודם וכו’. אבי בלום, למשל, בחר את אביו, והנפיק טקסט יפה ומרגש.

אותו בלום גם פרסם ראיון שאמור היה להיות מעניין עם דרור אידר, שגריר ישראל באיטליה, אודות הקורונה בארצו, אלא שתקלה נוראית הפכה את כל הפסיקים בכתבה לגרשיים, והקשתה – עד הפכה לבלתי אפשרית – את הקריאה בכתבה, שלא צלחנו אותה. אגב, אידר עצמו פרסם ממש לפני שבועיים או שלושה יומן מפורט ממה שחווה, בכתבת שער באחד העיתונים הכלליים.

לפי התמונה שצורפה, היה נראה כאילו בלום נסע במיוחד לראיין אותו, אבל כמובן – וכפי שהזכיר בעצמו – הראיון נעשה עם משה גלסנר, וכבר שודר – די מזמן, האמת – בערוץ הכנסת. לפי הטוויטר של אידר, הראיון נערך ב-3 בפברואר (ח’ בשבט!), הרבה לפני שהקורונה איימה לכלות את איטליה. כמובן, שלבסוף חלקו של הראיון נערך כמובן על נושא הקורונה, וכנראה נעשתה השלמת תוכן טלפונית. והנה התמונה המלאה מאותו ראיון, שצולם כאמור עבור ערוץ הכנסת ב-3 בפברואר:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 17

שאר החלקים והמוספים:

שאר החלקים ב’משפחה’ הם: מוסף היח”צ “מגיד” (92 עמ’), שעשה דיאטה יפה, בגלל המצב, וטוב שכך. חבל שלא עשה דיאטה ל-0 עמודים. הכתבה הפותחת היא ראיון עם שר הבריאות ליצמן, ששלחה את שני הכותבים הישר לבידוד, כשהתברר שליצמן עצמו התגלה כחיובי לקורונה; מוסף הנשים “בתוך המשפחה” (132 עמ’), שעבר בעצמו קיצוץ רציני מ-260 עמ’ ל-132 עמ’; מוסף תורני “קולמוס” (32 עמ’); מוספי “ילדים” ו”נעורים” שהודפסו יחד (48 עמ’ יחד); ומוסף הסיפורים “אחד מי יודע” (116 עמ’).

אלה שבכל חג מצקצקים על כמות המודעות שממלאת את ‘משפחה’, הפעם היו מבסוטים. מודעות – אאוט, תוכן – אין.

לסיכום, בסה”כ קוראי ‘משפחה’ נהנו החג הזה מ-696 עמ’ (מול 1,064 בחג שעבר). מדובר בעיתון שספג את הירידה הכי גדולה בעמודים בשל משבר הקורונה, כאמור, כמעט 400 עמודים פחות.

יומונים

יתד נאמן

גם ‘יתד נאמן’, השכיל בשער מוסף “יתד פסח”, להתייחס אל המצב ואל הקורונה, בשיחת הגר”ש גלאי, שכבר נידרש אליה. אבל קודם, לפי הסדר הרגיל.

מוסף כרומו “טעות גורלית” (84 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 18

דווקא המוסף הזה לא נפגע, ומכיל 84 עמ’ הפעם (כבחג שעבר), ו-19 כתבות (מול 20 בחג שעבר).

נושא המוסף, לא רע בכלל: “טעויות ששינו את ההיסטוריה”. כדרכם של יתד, התיאור לא ממש תואם בדיוק למוסף, שעוסק בטעויות שהצילו או טעויות שונות שהביאו לתוצאות שונות, לא כולן, כמובן, “שינו את ההיסטוריה”.

את המוסף פותחת כתבה מרתקת על “טעויות” שונות שאירעו לגדולי ישראל מהדורות האחרונים, שהביאו לנס הצלתם. בין השאר, סיפור מדהים על המגיד רבי ראובן קרלנשטיין זצ”ל, ועוד.

כתבה אחרת, שסיפורה כבר סופר לא מעט פעמים, היא על הטעות שהביאה את הגאון רבי שכנא זאהן זצ”ל לעשות, בשל כך שנרדם בטיסה מארה”ב לישראל (“טעות גורלית”), את ראש השנה בבנגקוק, ובכך להפריח שם את החיים היהודיים.

כתבה נוספת מביאה סיפורי טעויות נחמדים שמספרים “מגידים” בני זמננו; שורשי מנהגים שונים שהחלו בכלל בטעות ועוד כמה.

מוסף מהנה ומרתק לכל הדעות. כרגיל, יש כאן – כמו תמיד עם הכותבים התורניים של יתד – בעיות תחביר ועריכה קשות ביותר, שלעתים מקשות להבין את הכתבה. וחבל כל כך. זו בעיה שאנחנו מתרים עליה כבר עשר שנים, ושוב דבר כמעט לא השתנה.

חותם את המוסף, כרגיל, החלק החוליני, תחת השם “אופ’ס טעות” (לא היה צורך, אגב, בגרש של האופ’ס), ושם כמה כתבות נחמדות על טעויות שונות בהיסטוריה העולמית שהביאו למלחמות או למצער להמצאת תרופות שונות.

ושם מצאנו גם את הכתבה שעצבנה אותנו, על נפילת חומת ברלין שלדברי הכותב/כותבת (לא יודעים. על הכתבה מופיע שם עט, אין לנו מושג מי עומד מאחוריה), החלה בטעות של דובר מטעם גרמניה המזרחית. לכאורה, כתבה מרתקת ומקורית, לא?

ובכן, בכתבה הזו, ‘יתד’ שוב חזר על הקלישאה העתיקה שיתד מעתיק מאחרים מה שהם כותבים יום לפניו וחיזק אותה. כל כך חבל. וזאת למה? כי גיגול פשוט, גילה שהכתבה הועתקה כמעט בשלמותה מ’מעריב’.

החשד שלנו עלה כשפתאום בכתבה, משום מקום, ובלי שלפני כן נכתבה הכתבה בגוף ראשון, המשפט “ראשי הקהילה היהודית שמחו להתראיין אז באוזניי”. אוהו, מדובר בכתב ותיק של יתד שראיין אותם כבר לפני 30 שנה? או שמא… אז בדיקה קלה גילתה כי המשפט, כמו רוב הכתבה, פשוט מועתק בשלמותו מאותה כתבה של מעריב, לפני כשנה, על נפילת חומת ברלין. מאכזב. תסבירו לנו רק למה. למה לא לעשות עבודה עיתונאית אמיתית, למשל, לראיין את העיתונאי גדעון קוץ, שכתב על כך במעריב, או באמת את ראשי הקהילה היהודית דאז? והנה ההוכחות:

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 19

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 20

מוסף “יתד פסח” (120 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 21

המוסף מכיל הפעם 120 עמ’ (מול 164 עמ’ בחג שעבר), ו-13 כתבות (מול 11 בחג שעבר).

כמו שכתבנו קודם, בשער השכילו העורכים להתייחס אל המצב, במסגרת שיחת חיזוק של הגר”ש גלאי, שדיבר על מה אפשר לקחת מהמצב, ובמה להתחזק.

כתבה נוספת הביא בוקסות קצרות מ-14 כותבי ‘יתד’ על “נקודת האור שלכם, בחשכת הקורונה”. פרויקט נחמד ביותר, מתבקש ומבורך.

עוד כתבה התכתבה עם המצב, וסיפרה על ימי ה”בידוד” בשנחאי של הרב שלום שפירא.

שאר הכתבות אכן היו אחרות ולא קשורות למצב, אם כי כמובן התכתבו איתו. כתבה בולטת ומרתקת, למשל, היא עם הרב אילן ספר, מאבטחם האישי בעבר של חמישה ראשי ממשלה, שחזר בתשובה וכיום הוא ראש כולל, שסיפר סיפורים מרתקים מעברו. אם הבנו מהכתבה נכון, כתבה נוספת כבר פורסמה אתו באותה אכסניה לפני שלושה חודשים, וזו השנייה. את הראשונה פספסנו, וחבל, פה היה כנראה את השאריות של הסיפורים שכבר סופרו אז.

מצאנו עוד כמה כתבות נחמדות במוסף זה, כמו סיפורו של הקבלן התל אביבי ר’ מאיר כוכב ז”ל, שנסא באוטובוסים אבל תרם הון רב להקמת בתי כנסת וישיבות.

כתבה נוספת מספרת על ה”טעות הגורלית” של שני אנשים שעונים לאותו שם, משה יעקב הנפלינג. תגידו, כתבה כזו לא היתה צריכה למצוא את עצמה במוסף “טעות גורלית”?

כתבה נוספת מבטיחה מהשער, בהגזמה פראית, “סודות הרטוריקה המרשימה של נתניהו נחשפים לראשונה”. מדובר בראיון עם העיתונאי קווה שפרן שהוציא לאחרונה ספר על נאומי נתניהו. אז שני תיקונים. אחד, הסודות לא “נחשפים”, כי זה קרה כאמור כבר בספר עצמו. שניים, לא “לראשונה”, כי ראיון זהה הופיע ממש לפני שבועות ספורים עם שפרן בכמה עיתונים אחרים.

באמצע המוסף, בלי שום קשר, היה תקוע מוסף של עיריית ירושלים. ב’משפחה’ גם פורסם המוסף הזה, בהיפוך על מוסף היח”צ ‘מגיד’.

מוסף ש”ק “שומרים הפקד” (72 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 22

במוסף הפעם 72 עמ’ (מול 92 בפעם שעברה) ו-15 כתבות (מול 30 בפעם שעברה).

הוא לכאורה המוסף שהכי נפגע מבין מוספי יתד. בניגוד לעבר, הוא מכיל גם את המדורים השבועיים, בהתאמה לפסח, ועוד כמות נכבדה של כתבות, שקשורות לנושא השמירה: שמירה מפני פגעי הטכנולוגיה, שמירת הקדושה בסמינרים וכו’ וכו’. הכתבות הבולטות בעינינו, היו כתמיד, השיחה ההלכתית (בטל’, בגלל המצב) עם הגר”י זילברשטיין, שהביא שאלות מרתקות שלא חלמתם עליהם או השו”ת ההלכתי עם הרב רובין (שאוסר מכל וכל שימוש במגבונים בשבת). בהתכתבות עם המצב, נעשו כמה כתבות בקשר ל”שמירת הגוף והנפש”.

אגב, ניתן היה לראות מבין העמודים שהמוסף החל בהפקה די מזמן, יש בו מספר פאנלים והמרואיינים יושבים קרוב קרוב אחד לשני…

שאר החלקים והמוספים

שאר החלקים הם: מוסף סיפורים “הסופר מהחלון” (100 עמ’), עם קונספט נחמד של הסופרים מספרים על משהו שקשור במה שניבט מחלון ביתם, או קשור לחלון כלשהו, כשלפני כל סיפור מובאת תמונת החלון וגם תמונת חדר העבודה של הסופר. נחמד מאד; מוסף “קטיפה לבית” (116 עמ’, מול 180 בחג שעבר), שבו שמנו לב שפתאום המוסף הפך להיות – ואנחנו לא אומרים את זה כרע, להיפך – לאוסף של יוזמות חברתיות, במקום כתבות. חלק מהיוזמות נגדעו בגלל הקורונה. למשל, מעשי חסד למבודדים ועוד פרויקטים וניסויים חביבים מאד. מוסף מצוין!

אגב, שימו לב לפתיחות שתפסה לפתע את עורכות המוסף, קבלו את הציור באחת הכתבות במוסף, שדי הדהים אותנו (אודם בולט? שיער סגול? מה הולך פה…)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 23

כך גם צורפו מוסף “יתד שלנו” (32 עמ’), וחלק החדשות (32 עמ’).

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי ‘יתד נאמן’ הפעם מ-556 עמ’, מול 684 עמ’ בחג שעבר.

המודיע

היה עצוב לאסוף את חבילת המודיע של החג. בחג שעבר, וגם באלו שקדמו לו, החבילה היתה שמנה ביותר, קרוב לאלף עמודים. הפעם, החבילה שקלה הרבה פחות…

מוסף “המספר הנעלם” (68 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 24

המוסף המרכזי, הפך הפעם ממוסף כרומו מהודר (164 עמ’ כרומו בחג שעבר), למוסף בעל עמודי עיתון רגילים, לבד מעמודי השער שהיו בכל זאת בכרומו. באמת עצוב. זה המוסף שבחגים האחרונים היתה עליו גאוותו של ‘המודיע’. חבל על דאבדין.

במוסף, 4 כתבות, שעוסקות סביב נושא המספרים: המספרים שנצרבו על אסירי אושוויץ; סוד מספרי לוחיות הרישוי; סיפורי עלילות דם (עם ההקשר הקלוש של הכותרת, ‘ספירת דם’), ועוד “כתבות חינקיס”, מרתקות כדרכן, סביב נושא המספרים.

נחמד. בטח לא ההשקעה שראינו במגזינים הקודמים בחג שעבר ב’המודיע’. אין ספק, הקורונה היכתה קשות.

ועדיין, מבין חלקי המודיע, זה החלק שקראנו בו הכי הרבה.

מוסף “עלילות דם שחזרו על עצמם” (48 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 25

גם כאן, כותבים בהמודיע על עלילות הדם, והפעם מתכתב ישראל קצובר עם מגיפת הקורונה ומספר על עלילות הדם שהחלו בגלל מגיפות. מנחם גשייד – מ. כרמלי – מרחיב על הנושא הגלובלי של הנגיף, כמעט יותר ארוך מהערוץ שלו בטלגרם.

ראיון נוסף הוא עם צביקה יחזקאלי, בעיקר על המתרחש באיראן, וקצת על סיפורו האישי.

שאר החלקים והמוספים

שאר החלקים הם: מוסף “כימי צאתך” (64 עמ’), ובו בין השאר ראיון עם ח”כ לשעבר מוזס על ספרו החדש, וכתב המודיע שחוזר לביקורו באיטליה ומשווה מול המצב שם כעת; מוסף תורני “לשנה הבאה בירושלים” (64 עמ’); שני מוספי ילדים (64 עמ’ ביחד); מוסף הנשים “קראט” (132 עמ’. מול 196 בחג שעבר. גם איבד נתח נכבד), מוסף סיפורים (68 עמ’, בדפי עיתון רגילים, מול 100 עמ’ בחג שעבר) וחלק החדשות (16 עמ’).

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי המודיע החג הזה מ-524 עמ’, מול 928 עמודים בחג שעבר. מחשבון זמין יספר לכם, שהעיתון איבד הפעם 404 עמודים! לא ייאמן מה הקורונה הזאת עשתה. אה?

המבשר

נאמר את האמת, מבין העיתונים שנחתו על שולחננו, בהמבשר עלעלנו הכי מעט. אולי הוא היה פחות מושך, אולי פחות כרומו. לא יודעים, זו המציאות. ננסה בכל זאת בכמה מילים לסקר מה שבכל זאת מצאנו שם.

מוסף “מועדים” (160 עמ’)

חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תש"פ 26

מוסף מועדים הוא המוסף המרכזי הפעם, ויחד עם המוסף התורני, השניים – יחד עם ‘המבשר קהילות’ – היו בעצם המוספים היחידים הכלליים (בחג שעבר היו גם כמה מוספי נושא וכו’).

גם פה השכילו העורכים להפוך את כתבת השער למתכתבת עם המצב, “סופרי המבשר משרטטים את פסח תש”פ בצל הקורונה”. למרבה הצער, מדובר היה בטורים ארוכים ומעייפים, בטקסט קטן, שני טורים בעמוד, ללא תמונות. הפרויקט היה עם הרבה פוטנציאל, אבל הגרפיקה הרגה אותו.

עוד כתבות בולטות במוסף – ראיון עם סגן ראש השב”כ לשעבר, וראיון עם הרב של יהדות הונגריה.

שאר החלקים והמוספים

שאר החלקים הם: “המבשר תורני” (32 עמ’); מוסף “בודקין בחדרים” (32 עמ’), על חדרים מעניינים בחסידות. מוסף מעניין; מוסף סיפורים “כקריעת ים סוף” (52 עמ’); מוסף הנשים “המבשר לבית” (64 עמ’); מוסף “נקודות” לילדים (32 עמ’) וחלק החדשות (14 עמ’).

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “המבשר” מ-386 עמ’ (מול 648 עמ’ בחג שעבר).

לסיום

לא נעשה הפעם את המצעד החצי-שנתי שלנו. אין טעם וגם לא יפה. הכותבים, העורכים, והמפיקים עבדו בתנאים לא תנאים, ובמסגרת המגבלות הביאו סחורה נאה בהחלט (אנחנו, כדרכנו, רק כתבנו על הנקודות שהיו צריכות ביקורת, לא מעבר). רק נאחל, שעד לביקורת הבאה, המגיפה הנוראה הזאת תעבור מעלינו, ונזכה לבשר לכם בשורות טובות יותר מהעיתונות החרדית.

לא ניפרד, כרגיל, לפני שנזכיר שוב שהדברים נאמרים אך ורק על דעתנו בלבד. ניתן ורצוי לחלוק עליהם כאן בתגובות ב’פאשקעוויל’, האכסניה הנאמנה, או במייל שלנו: [email protected]

קיץ בריא! והפעם – האיחול אקטואלי מתמיד. ולהתראות מיד אחרי חג הסוכות תשפ”א.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

6 תגובות

  1. קראתי את הדברים.
    עדיין אני חושב שבקהילה השמן היה העיתון הטוב ביותר החג הזה
    לקרוא את יעקב פרידמן זה ללקק את האצבעות, כל מה שהוא יכתוב!

  2. במשפחה, הכתבה של אבי בלום ויוסי אליטוב, והכתבה על גנץ , ועל משפחת נתניהו היו מעניינות ביותר .
    מה שאכזב שלא היה מוספים השנה (מגיד זה לא מוסף…),
    לעומת בקהילה שלמרות שהמגזין פחות מרתק, היה מוסף חדשות ומוסף פוליטי.
    יתד הוא עיתון יותר תורני (בפרט בחגים) ושמרני, כך שלא כ”כ ניתן להשוואה בנושאים האלו, (המוספים כמו טעות גורלית הוא חידוש של העשור האחרון כמדומני)

  3. בפרוג כתבו על הכתבה של סאטמר במשפחה:
    האדמו”ר המהר”א ט”ב מסאטמר לרפו”ש חלה, וזו אכן חדשה שראויה למסגרת במדורי החדשות, אבל לא לכתבה שלימה, עם פירוט מדויק של ההנהגה בכל יום, ומה בדיוק עשו, ולמה זה גרם, וכל המסתעף. בא נאמר שבתור כתבה ב’דער איד’ או בעלון פנימי של סאטמר, זה בהחלט היה מצוין, אך לא נראה לי שחסידי סאטמר מנויים על ‘משפחה’

  4. כתבה מרתקת מאד מקצועית מאד ומשובחת מאד
    אבל צרם לי ההשתלחות באלו שנתפסו מעתיקים. נכון שזה לא יפה, מכוער, לא מקצועי, אבל הפרסום הקולני הזה הוא לא יהודי ולא בטוח שהוא מותר הלכתית, שכן המעתיקנים עלולים להיפגע מתביעה, ולא בטוח שעל פי ההלכה ההלשנה הזו מוצדקת. חכמים היזהרו בביקורותיכם.

  5. אני חושב שעיתון בשעה טובה כבר לא יוצא למעלה משנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן