זה פשוט טוב מידי
מרוב שהתעסקנו כאן בשבוע שעבר בענייני מס הכנסה שכחנו את אחד הקמפיינים המעניינים שמופיעים עכשיו במדיה – הגבינות החדשות של מולר. בעיתוני סופ”ש שעבר שני הפרינטים המופיעים כאן למטה הופיעו בעמודי שמאל אחד אחרי השני, הראשון כטיזר מגרה והשני כפרסומת המביאה את הבשורה החדשה. מעבר לזה שהפרינטים תופסים מאוד את העין, יש לי בעיה איתם […]
גוף הכתבה
מרוב שהתעסקנו כאן בשבוע שעבר בענייני מס הכנסה שכחנו את אחד הקמפיינים המעניינים שמופיעים עכשיו במדיה – הגבינות החדשות של מולר. בעיתוני סופ”ש שעבר שני הפרינטים המופיעים כאן למטה הופיעו בעמודי שמאל אחד אחרי השני, הראשון כטיזר מגרה והשני כפרסומת המביאה את הבשורה החדשה. מעבר לזה שהפרינטים תופסים מאוד את העין, יש לי בעיה איתם מבחינה רעיונית. מודעת ההמשך [השניה] אינה קשורה כלל ועיקר למודעת הטיזר [הראשונה], אלא פרסומת נחמדה בפני עצמה. בפרינט הראשון המסר הוא: גבינה טעימה שאי-אפשר-להפסיק-לאכול עם ויז’ואל של פרוסה נגוסה, ובפרינט השני: הגבינות החדשות של מולר, דרך חדשה ליהנות מהטבע עם ויז’ואל של פרוסה מושלמת שכנראה לא-כזאת-טעימה. קצת מרגיז שפרינטים כ”כ טובים בפני עצמם נכלאים יחדיו כקמפיין אחד. אבל אולי כל מה שאנחנו חושבים שיודעים על פרסום אינו רלוונטי, בשעה שהמוני גולשים שלחו לנו בקשות מולהבות להתייחס לקמפיין הזה.




