ישראל נחשבת לאומת ההייטק והסטראטאפים ומדורגת במקומות הראשונים בעולם במגוון תחומי הטכנולוגיה והסייבר. רוב העובדים בענף מגיעים מהיחידות הרלוונטיות בצבא, הנחשבים לעובדים הטובים ביותר, ולחילופין מאוניברסיטאות נחשבות כמו האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, הטכניון וכדו’.
אתגר השילוב החרדי
בנות חרדיות שלא משרתות בצבא ולא לומדות באוניברסיטאות הנחשבות, עוברות הכשרה חלקית בלבד במסגרת מסלול הלימודים בסמינר, שהוא לא מסלול אקדמי ולא מקבל הסמכה מאף גורם רשמי חוץ ממה”ט. בקיצור: לא ממש נחשב. לא זו בלבד, אלא שגם אם מישהי תתקבלנה לעבודה, סביבת העבודה לא תהיה מותאמת לעובדת החרדית.
לדברי משה פרידמן, מייסד קמא-טק ומחלוצי עולם ההייטק החרדי, אלו הסיבות המרכזיות בגינן נשים חרדיות לא לוקחות חלק חשוב בתעשיית ההייטק הצומחת, על אף שיש מחסור חמור בעובדים והצורך הוא גדול.
מחסור של 18,000 עובדים
דו”ח של רשות החדשנות מציג מחסור של 18,000 איש בתעשייה. זו כמות עצומה של משרות פנויות. מאות חברות מחפשות עובדים, ולמרות זאת נשים חרדיות לא השתלבו בהמוניהן בהייטק.
במהלך השנים האחרונות נפתחו חברות אאוטסורסינג, קבלני משנה שמבצעים פרויקטים מיוחדים עבור החברות הגדולות, אך בדרך כלל לא מדובר בליבת ההייטק אלא בשולי הטכנולוגיה, ושם המשכורות נמוכות יחסית. בחברות אלה נקלטו נשים חרדיות שקיבלו סביבת עבודה מותאמת, ומי שדאג לכך בהחלט עשה עבודה מבורכת וחשובה.
איפה הקאץ’?
לחברות אלו יש מתחרות רציניות בהודו, באוקראינה ובמדינות נוספות בהן כוח העבודה זול משמעותית ורוב חברות ההייטק מעדיפות לעבוד עם חברות יותר זולות בחו”ל.
לחברות המעסיקות נשים חרדיות בישראל קשה לצמוח, והשכר בהן נמוך. בשורה התחתונה, מאות בנות סמינר שמסיימות לימודי הנדסת תוכנה, לא מצליחות להשתלב במקומות עבודה טובים.
50% מהתלמידות לא מצליחות להשתלב
מתוך כ-1,000 בוגרות סמינר בתחומי ההייטק, רק כ-500 מהן מצליחות למצוא עבודה, כך על פי נתונים שנאספו ממנהלי הסמינרים. נתונים של משרד העבודה מהשנים הקודמות מצביעים על אחוזי השמה גבוהים יותר. אין עדיין נתונים רשמיים על השנים האחרונות, אך מנהלי הסמינרים מדברים על אחוזי השמה נמוכים. ייתכן שבשנים האחרונות אחוזי ההשמה הלכו וירדו, עקב התחרות מאסיה וממזרח אירופה, ואולי גם עקב הצמיחה במספר התלמידות שלומדות במסלולי ההייטק בסמינרים שהכפיל את עצמו תוך כמה שנים.
למעשה, זהו מצב אבסורדי שבמעצמת הייטק שיש בה אלפי משרות פנויות ומאות חברות שמחפשות עובדים, בוגרת סמינר לא מצליחה למצוא משרה מתאימה. הבעיה כפולה: גם השכלה רלוונטית לוקה בחסר וגם חוסר רצון של חרדיות לעבוד בסביבה לא מותאמת.
הרעיון שהתגבש
לפני מספר שנים ישב פרידמן עם מנכ”ל מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט ישראל, בזמנו זה היה יורם יעקבי. הם דיברו על המצוקה והמחסור בעובדים, ועל הדרך לגרום שנשים חרדיות תוכלנה להשתלב בתעשייה שזקוקה להן. הם הבינו שכדי לפתור את המחסום עליהם לפעול בשני מישורים: בהכשרה מקצועית שתהיה שווה ערך למוסדות הלימודים החשובים, ופעילות מול מנהלי חברות הייטק שיסכימו לקבל אותן, וליצור עבורן סביבת עבודה מותאמת, שתהיה בתוך החברה ולא עבודה במיקור חוץ.
הפגישה הגורלית
לאחר שראה את הנכונות של עוד חברות הייטק, הבין שיש פה הזדמנות לפריצת דרך ופנה לכמה מנהלי סמינרים, הציג בפניהם את התוכנית וקבע פגישה במשרדי מיקרוסופט. ישבו שם מנכ”לים של חברות גדולות כמו אפל, מלאנוקס, אלביט, HP, רשות החדשנות, ועוד, ומהצד השני מנהלי הסמינרים. יחד הסכימו לערוך פיילוט ניסיוני של שדרוג תכנית הלימודים בסמינרים ולהעסקה ישירה בתוך החברות. לדברי פרידמן, הקרדיט הגדול מגיע לשחר בר אור, מנכ”ל ווסטרן דיגיטל ׁ(לשעבר), שהיה הראשון להרים את הכפפה והתחייב לקלוט את קבוצת הבוגרות הראשונה אצלו.
פריצת דרך היסטורית
פרידמן מספר כי נערכו מיונים לכ-300 בנות, ומתוכן נבחרו 25 מצטיינות שעברו לבוטקאמפ, תוכנית אינטנסיבית של הכשרה לימודית שהתקיימה לאחר סיום לימודי הסמינר וארכה 3 חודשים וחצי. בסיום התקופה ראיינו אותן לווסטרן דיגיטל. התוצאה הייתה שרצו לקלוט את כולן אליהם, אך המנכ”ל חשב על טובת הכלל ובכדי להפיץ את הבשורה, הוא קלט את רוב בנות, והביא עוד שתי חברות הייטק שקלטו את השאר.
זו פריצת הדרך ההיסטורית, דבר שנעשה לראשונה, שנשים חרדיות סיימו את הסמינר ונקלטו בחברות הייטק גדולות ובינלאומיות. לאור ההצלחה עוד ועוד סמינרים ביקשו להצטרף למסלול, ועוד חברות הייטק רצו לקלוט אליהן את כוח העבודה המשובח, וכך משנה לשנה התכנית הזו הולכת וגדלה.
הסכמת הרבנים
הסמינרים שהשתתפו בפיילוט היו וולף, שצ’רנסקי, החדש, הישן ובנות אלישבע. סמינרים מכל הגוונים, מהמיינסטרים של הציבור החרדי. כמובן שזה נעשה בהסכמה, בהתייעצות ועידודם של הרבנים.
התאמות ושינויים
בשנה הראשונה התכנית הייתה מחוץ לשעות הלימוד בסמינר כחומר לימודי נוסף. במהלך הזמן, התכנים (7 קורסים בהיקף של 100 שעות כל אחד, במגוון תחומים כמו אלגוריתמיקה, מערכות הפעלה ועוד) נכנסו כאופציה לימודית בתוך מסלול הלימודים, כשלב נוסף למעוניינות.
תוכנית לימודים במימון מלא
תוכנית הלימודים ‘אולטרה קוד’ היא ללא עלות, ומתוחזקת מתרומות של אנשים פרטיים בעלי רצון טוב להועיל ולקדם דברים חשובים בציבור החרדי, קרן ענת ופרופ’ אמנון שעשוע, קרנות פילנתרופיות, בנק הפועלים, ועוד, לאחרונה רשות החדשנות מסייעת במימון באופן חלקי ויש גם צעדים שונים לתמיכה ממשלתית בתוכנית תודות לעזרתו ותמיכתו של ח”כ הרב אורי מקלב, ורועי אסף ראש הרשות לפיתוח כלכלי של הציבור החרדי. פרידמן אומר כי מה שנדרש מבחורה שרוצה להשתתף בתוכנית זה השקעה, רצינות, ויכולת למידה באנגלית כמובן. ההכשרה היא באנגלית, כי כך מתנהל עולם ההייטק.
נדרשת גם יכולת לימוד עצמית לא רק בגלל שחלק מהקורס מועבר בוידאו, אלא גם משום שבתעשיית ההייטק הדברים דינמיים ומשתנים כל הזמן, ודברים שהיו נכונים עד אתמול לא נכונים לשבוע הבא בשפות קוד, בטכנולוגיות ובעוד, והמטרה שלנו להוציא את הבחורה עם הכלים הנדרשים ובצורה הטובה ביותר.
החזקה שורדת
זו תכנית קשה. יש כאלו שנופלות או פורשות באמצע. הממוצע הוא שנרשמות למסלול כ-800 בנות ורק כ-300 מסיימות. אך אלו שמסיימות את המסלול מצליחות להשתלב בחברות הגדולות והטובות ביותר בשוק ונקלטות לעבודה במתווה שסוכם וקיבל את ברכתם של גדולי הדור, מתווה ברור כיצד בנות חרדיות יעבדו במקומות שכאלו.
לדברי פרידמן, מקומות עבודה המעסיקים רק נשים חרדיות בסביבת עבודה חרדית, עושים עבודה טובה ומבורכת, אך הצורך הגדול הוא מה שגרם לו למצוא דרך נוספת לעזור להן.
מדי שנה, כ-6,000 בוגרים יוצאים לשוק התעסוקה בהייטק ממכללות והאוניברסיטאות ברחבי הארץ ובנוסף כ-1,000 תלמידות חרדיות המוכשרות במסלולי הסמינרים. זה תוספת של כ – 15% אחוז לכלל התעשייה וזה נתון משמעותי. לכן, ככל שיש יותר אפשרויות ומסלולים שונים להעסקה כך יותר טוב לציבור החרדי ולתעשיית ההייטק.
פערי שכר
קיימים פערי שכר משמעותיים בין עובדת ‘רגילה’ לעובדת חרדית. זה נובע מכך שהסטנדרט הוא תואר אקדמי במדעי המחשב והלימודים בסמינר במסלול הנדסאים לא שווי ערך. בסמינר לומדים בין שליש לחצי ממה שלומדים בתואר אקדמי.
“כמה שהעבודת החרדית תהיה מוכשרת ומוצלחת, היא פשוט למדה חצי מהחומר שלומדים באוניברסיטה”, מסביר פרידמן. “לכן, אנו באולטרה קוד מנסים לצמצם את הפער על ידי לימודים ברמה גבוהה, הקניית מיומנויות, והשמה לחברות גדולות שהמשכורות בהן הם בהתאם.
“מישהו פעם נתן לי משל מצחיק בעניין, שההבדל בין מסלול בסמינר ובין תואר, הוא כמו ההבדל בין אחד שלמד את כל השולחן ערוך לאחד שלמד קיצור שולחן ערוך. יש בנות סמינר שמוצאות עבודה גם ללא אולטרה קוד, אך החברות הגדולות מחפשות את מי שלמד את כל השולחן ערוך, ולא רק את הקיצור”.
לאחרונה שמענו על מקום שהציע עבודה נוצצת ובסוף התברר כבור ללא כיסוי. איך ניתן להימנע מזה?
“אני לא רוצה להתייחס למקרה כזה או אחר בצורה ספציפית, בלי להכיר את הפרטים באופן אישי, אך באופן כללי באמצעות בירור לא מורכב מידי, ניתן לזהות מקום בעייתי. הבעיה היא שלא תמיד מבררים לפני וישר מתפתים להצאה קוסמת, וזו טעות.
“לא מזמן ניגש אליי אברך וסיפר לי שאשתו עובדת בחברת הייטק. שאלתי אותו באיזו חברה, הוא ענה לי שהוא לא יודע וזה גם לא מעניין אותו, העיקר שהמשכורת נכנסת בסוף החודש. זו טעות, כי יכול להיות שעוד חודשיים החברה תקרוס וכבר לא תהיה משכורת בסוף החודש.
“כדאי לבדוק ולחפש מידע על החברה, כמה היא מבוססת, מה הדירוג שלה, כמה עובדים היא מעסיקה, או לקבל מידע ממישהו שעובד בתוך החברה וכך ניתן להימנע מטעויות. בציבור שלנו, כשרוצים, יודעים לברר היטב, ושווה לעשות את המאמץ הזה גם במקומות עבודה”.
סייעתא דשמיא
לסיום, אני שואל את משה פרידמן, מה החזון שלו לעתיד, והוא סיפר שכאשר התחיל את התוכנית ‘אולטרה קוד’ היו במסלול הראשון 25 בנות מ-5 סמינרים, והיום יש בתוכנית 300 בנות שמגיעות מ-23 סמינרים, וזה הולך וגדל משנה לשנה.
“בעז”ה המטרה היא לגדול ולצמוח ולסייע לעוד נשים חרדיות לפרנס את עצמן ואת משפחותיהם בכבוד המגיע להן. אנחנו רואים סייעתא דשמיא לאורך כל הדרך בשליחות הזו, ואספר לך אנקדוטה שתמחיש את התהליך שעברנו את הסייעתא דשמיא הגדולה המלווה אותנו.
“בתחילת הדרך שוחחתי עם בכיר בהייטק הישראלי שהתנגד לתכנית. הוא טען שזה לא מקצועי, לא באמת יועיל ורק דרך האוניברסיטה יהיה ניתן לשלב בנות סמינר בהייטק. גם אם אצליח וחברות גדולות יקבלו אותן לעבודה, כשיגיע איזשהו משבר, הבנות החרדיות יהיו אלו שיפטרו אותן בהתחלה.
“מה שקרה זה שבתחילת הקורונה השוק נכנס למשבר ולתנודות קשות, ואכן היו פיטורים גם בתחום ההייטק, ואולם, לשמחתנו, ברוך השם אף בת חרדית מהמסלול שלנו לא פוטרה, למעט שתיים שהחברה עצמה נסגרה בעקבות פשיטת רגל ומצאו את עצמן ללא עבודה, אך לא עבר שבוע והן התקבלו לעבוד בחברה אחרת.
“צריך לזכור שמאחורי כל בת חרדית יש בעל שלומד או עובד, ויש בית שמתנהל עם ילדים, וזו זכות עבורנו להיות במקום שנותן את האפשרות לחיות בכבוד”, מסכם פרידמן.
