דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מרכז העניינים
חינמון ארצי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
WebDuck
בניית אתרים
מילר פוינט
משרד פרסום
selected
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

כולם כבר כתבו, דיברו, ריכלו, צחקו ולרלרו על היין שהחליט לקפוא על השמרים בפרסומת של בולטון פוטנציאל לסדרת סלקטד – כרמל מזרחי. לדעת מעצב העל הרשל’ה, “מדובר בעיצוב לגיטימי שאינו אמור לשקף תמונה ריאלית אלא אוירה ותחושה שמחה של פורים. הניסיון למצוא טעות בתמונה דומה לתהיה מדוע הבקבוק קטן יותר מהגביע הנ”ל”. ואני טוען, שמדובר בפדיחה לכל דבר, שיכולה לקרות בכל מקום, גם במשרדים הכי גדולים. קורה.
selected

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

15 תגובות

  1. זה מה שבעייתי במודעה?
    אפשר לעשות דברים הרבה יותר מדהימים עם יין כמה חבל!

  2. סלקטד. יודע לעשות קסמים!
    עם כל הכבוד למעצב העל, יש טעויות ויש טעויות….

  3. הפאדיחה אמתית. לא ניתן להתעלם. זאת בושה שמשרד בסדר גודל כזה מבצע כך מודעה.
    אין תירוצים כשאתה אמור להיות רמה אחת מעל כל הבינוניים ושתי רמות מעל הקטנים.
    מה שנכון כפי שאמר אורן, זה שניתן לבצע עם יין דברים הרבה יותר מעניינים ומשכנעים. מה שבטוח זה, שהמודעה הזאת אולי אומרת “שמח” אבל מראה שקט סולידי ולא מתקרבת לשמחה.
     
    אדוור..

  4. הקופי אדיר!
    לגבי העיצוב:
    הסיפור של היין המוצק מפריע אולי לצלמים, לקופירייטרים, לציירים, וכו’
    אבל לא לגרפיקאים!
    הרשל’ה הגדיר זאת הכי טוב שרק יכול להיות.

  5. לכבוד הנודניק:
    א. גרפיקאי זה לא רק אדם שידע היטב להשתמש בתוכנות גרפיקה.
    גרפיקאי חייב להיות גם בעל טעם וחוש עיצובי.
    ב: אנשים מהשורה שרואים פרסומת ויש פדיחה כגון זו בה גם אם לא יוכלו להצביע בברור על הטעות משהו אצלם בתת מודע יאמר להם שמשהו פה לא בסדר.

  6. כמה הערות לסדר היום :  1. מאימתי דשים במחוזותינו באיכות תמונה , לא שמעתי פוצה פה ומצפצף על הביזיון מבית אפיקים על הילד שאוכל “פסטה” דלוחה ששפכו קטשופ בלי טיפת רגש וחמלה,  במקום שיש מינימום של מקצוענות אז.. נדבר .  2. אינני מגן על בולטון אבל בא נדבר רגע פרסום , לא מוכרים כאן שתייה אלא בקבוק , אם היו מוכרים שתייה/ מסעדה אז בהחלט טעו … יש כאן מותג והוא העיקר הכוס זה התפל , וגם אם הביקורת מוצדקת המינון מיותר…
    נ.ב –  בזמן הקרוב יתנפלו עלינו המוני משרדים ויציעו יין כזה או אחר , ליבי
    אומר לי שמעודף מסרים ומותגים אף אחד ( מקהל היעד ) לא יידע מה שייך למי אלא ירכוש לפי ראות עיניו ומה שיהיה הכי קרוב במדף…
    אני מזמין את כולכם לראות את ההתגוששות חסרת הטעם ….

  7. כאילו דא מארקר?: לא מוכרים כאן שתייה אלא בקבוק , אם היו מוכרים שתייה/ מסעדה אז בהחלט טעו … יש כאן מותג והוא העיקר הכוס זה התפל , וגם אם הביקורת מוצדקת המינון מיותר…

    הרשה לי לתקן אותך. לא מוכרים פה “בקבוק” (דווקא את הבקבוק מחזירים ומקבלים את הפיקדון).
    מוכרים פה משקה. סליחה, מוכרים פה יין. ויין שמתיימר להיות מובחר.
    מי שבקיא ולו מעט בהיבטים הקולינריים של שתיית יין, יודע שחלק בלתי נפרד מחוויית שתיית היין קשור לטמפרטורת היין, הארומה שלו, צבעו, ו…הכוס שבה הוא נמזג.
    לכן, הטענה כאילו מדובר בטעות של מה-בכך, היא לא נכונה. אם היה מדובר בקולה, ניחא. אבל לא ביין. אגב, אם הזכרנו קולה, זה טעות גסה כמעט כמו להציג כוס קולה בלי קרח ובלי טיפות צוננות של עיבוי שהצטברו על דפנותיה.

  8. יהושע אולי שנה שימך לשופטים ?   סלקטד זה מובחר ?  יין של עשרים שקל …  את מעט ידיעותיך בארומת הגפנים אתה מנסה להראות אבל נפלת בגת הפרסום !!   ממתי משהו מובחר משווקים אותו כיודע לעשות שמח ??  זה משקה עממי ופשוט … הוא אשר אמרתי מוכרים כאן אך ורק את הבקבוק !!! הבקבוק !!! פלוני רואה בעיתון ולמחרת ירכוש בסופר זהו….

  9. “כאילו דא משהו…” אני מודה לך על ההמלצה לשינוי השם. לעת עתה, אשאר עם השם שנתן לי אבי. מאידך, אולי תשקול לאמץ לעצמך שם שיעניק לדבריך תוקף מעבר לגיבובי טוקבקים בעלמא.
     
    לשאלתך, סלקטד זה מובחר. כן. כך בפעם האחרונה שבדקתי במילון.
    אמנם אני שותף לדעתך לגבי טיבו הפשוט של היין, יין מובחר באמת אינו נמכר במבצע 20% תוספת מתנה.
    בכל אופן, אני עדיין סבור שאפילו עבור יין דלוח עד כדי כך, יכלו בולטון למצוא בכיסיהם  כמה דולרים לתמונה טובה או לחילופין, לתמונה שמחה יותר…

  10. …וסבתי ע”ה דווקא סיפרה לי מעשה שאירע עימה בשנות הזעם, אצל הצורר הרוסי ימ”ש, עת הסבה כל המשפחה לליל סדר חפוז וסודי אי שם בערבות קמצ’טקה פינת סיביר בואכה מחלף שפירים. הטמפרטורה בחוץ היתה כ”כ נמוכה, אפילו יותר מזו של האיי קיו של מתכנן ההתנקשות המצולמת באדון מבחוח. היין בכוסות, כך סיפר הזקנה מנוחתה עדן, קפא בכוסות – ולא היה ניתן לקיים את המצווה כהלכתה. מה עשו? שברו את הכוסות ומצצו את התוכן כממתק “איגלו” של ימינו. בדרך, חטף הדוד אברשה, חתך עמוק באמה, מכת קור, זיהום סטרפטוקוקי,  וסופו היה שנמקה אצבעו המסכנה… לא נורא, חרדי משלנו הוא אף פעם לא היה.

    מברוק לכרמל, ברכות לבריסק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן