האלבום החדש “בקול נעים” של הזמר החסידי משה דוד וייסמנדל הפך לשיחת היום – לא רק בזכות המוזיקה, אלא בזכות הקונספט החזותי החדשני שמלווה אותו, בניהולו של איש היח”צ ישראל רוזן. מאחורי התמונות המרגשות עומדת חשיבה שיווקית וקריאייטיבית יוצאת דופן, שמציעה גישה חדשה למיתוג מוזיקלי בז’אנר החרדי.
מי שהוביל את השפה הוויזואלית של הפרויקט יענקל’ה קרישבסקי, מנכ”ל חברת ‘מונקי הפקות’. יענקלה משתף: “מהרגע הראשון היה ברור שלא מדובר בעוד עטיפה יפה. המטרה הייתה להפוך כל שיר לעולם ויזואלי עצמאי – סיפור שניתן לראות אותו בעיניים ולהרגיש אותו בלב”.
הקונספט שמכבד את השיר
במקום לצלם חומרים גנריים ולשלוף מתוכם עטיפות, הצוות החליט להתייחס לכל שיר כיצירה שעומדת בפני עצמה. כל קליק במצלמה היה תוצאה של תהליך קריאייטיבי מדוקדק, שכלל הקשבה חוזרת ונשנית לשירים, חקירה של התחושות שהם מעוררים, ובנייה של סצנות שמספרות את הרגש שבמוזיקה. “במקום שיווק של מוצר מוזיקלי, יצרנו חוויה שלמה, רב-חושית. זו לא הייתה הפקה. זו הייתה בימוי של רגש”.
שלוש סצנות, שלוש תחושות
הנה דוגמה של 3 תמונות מתוך 11 באלבום:
“בקול נעים” – רגע אישי של שירה שקטה בלב השטיבלך. דמות הזמר מופיעה לבד, אבל התמונה מלאה ברגש, בקונטקסט ובהפרעה השקטה של החיים.
“פתח שערי שמים” – קומזיץ לילי סביב נרות, יצירת אווירה של התעלות, יחד, געגוע ותפילה.
“תפילה על הבנים” – תיעוד רך של קשר בין אב לבניו, שנראה טבעי כל כך עד שקשה להאמין שהוא צולם. הרגע לא בויים – הוא נלכד.
“לא השתמשנו בשום אלמנט מלאכותי”, מדגיש יענקלה. “הכל קרה באמת – רק עצרנו את הרגע הנכון. התפקיד שלנו כצוות קריאייטיב היה לאפשר לו לקרות. זה ההבדל בין צלם לפרסונה בונה-עולם”.
שפה שמדברת אל הקהל
יענקלה מדגיש שהמטרה לא הייתה להציג את הזמר, אלא לחבר את הקהל לרגש דרך הדימוי. “בכל סצנה חיפשנו משהו אוניברסלי: געגוע, אמונה, אינטימיות, רגעים שכולם חווים. זה הסוד של שפה ויזואלית טובה: לא רק מה שרואים, אלא מה שמרגישים”.
עטיפה היא לא קוסמטיקה
הפרויקט של “בקול נעים” ממחיש את הפער בין עיצוב טכני לבין בניית שפה. במקום להשתמש בתמונה כתוספת, הצוות הפך אותה לחלק מהסיפור. זהו מודל לעבודה אינטגרטיבית בין תוכן חזותי, מסר רגשי ואסטרטגיה של מותג.
כך עושים פרסום שמרגיש. כך יוצרים שפה. כך נשמע קול נעים – גם בעיניים.
