הספד לתרצה – בראשית היתה המילה

אייל גור מספיד את תרצה גרנות

בימים הסוערים, של תחילת חורף 1995,
האמירה השלטת ברחוב היתה: ‘מילים יכולות להרוג’.
אז, כחייל לפני שחרור, הלכתי להבחן ללימודי קופירייטינג אצל תרצה גרנות,
ברחוב קפלן וגם חטפתי מכות בכיכר מלכי ישראל ששינה את שמו בין לילה.
.
אצל תרצה למדתי לדבר.
למדתי אלף בית של שיחה. של דיבור בין מוצר לצרכן. בין מותג למוחו של בן אנוש.
לדעת להיות הכי ציני בעולם, ולבחור את העפרון המתאים לכתוב ברגש נטול ברנג’איות.
לבחור את העפרון המתאים, אחרי שהקשבת. אחרי ששאלת. אחרי שהתעקשת להבין.
רק אחרי זה, כשהבריף סדור, מוגהה ומעורר השראה, רק אז תתחיל מלאכת היצירה.
.
אצל תרצה למדתי ליצור.
דווקא אחרי שלחצה על כפתור העצבים של עצמה והבהירה לנו שאנחנו הכיתה הקשה ביותר בחיי, דווקא אז, אספה אותנו אל ביתה, אחד מעשרות בתים שכורים, והשמיעה לנו שיר. באנגלית.
אל תתרגמו, תרגישו. אל תכתבו שיר,תגבשו מחדש את אוצר המילים שלכם, ליצירה חדשה.
.
אצל תרצה למדתי להרחיב את אוצר המילים.
לפתוח מילון כשצריך. להוסיף לו מילים כשנכון. לא לוותר לאליעזר בן יהודה, ולא לשנות משפת התנ”ך. ללמוד מהן, ורק אחרי ששלטת בהן, בשפה ובמילים, רק אז. תיצור משלך.
תכבד את מה שכתבו לפניך, ותמיד תתתעלה עליהם.
.

אצל תרצה למדתי לכבד מילים.
אני זוכר בבירור את סבתי המנוחה מתקנת אותי ומתאימה ספרות למינן. ואת סבי מדגיש שמעולם הוא אינו הולך לישון, כי לישון אפשר בשכיבה.
ובאיי סי סי, רגע אחרי שמוטי מורל יצא מהדלת, היתה מצווה ללמוד את הכללים ולפעול מיד כאילו הם אינם. רק כלל אחד היה. לכבד את המילה ואת הקורא אותה.
לחדד, לחזק, לשפץ. ובעיקר לחדש. להעניק לקורא חוויה. לפתוח בפניו עולם חדש, תובנות חדשות. לתת לו עוד ערך מוסף, גם אם דובר בפרוסקט לאלומיניום.
.
בראשית היתה המילה.

ואצל תרצה מצאתי מקום מיוחד עוד הרבה לפני שפתחה קורס ייחודי לבני הציבור החרדי. היא אהבה את העברית, את שפת הקודש. התעמתה איתה והתמסרה לה. כעסה עליה ואהבה אותה. ואת תלמידיה.
.
בשנת 1995, היא הזיזה את חיי במילימטר
היום זה כבר הרבה יותר רחוק ממה ששיערתי.
.
וכבר אמרו רבותנו ‘כל המלמד בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו’.
להתראות האמא של המילים.
.