תיבת נח גרסת 2010: הוא מלוח, פריך, מזין, ולאחרונה גם משחק חכם שמצמיח גאונים בתורה. למזלנו ‘מימד’ יודעים את מלאכת האדפיטציה כראוי, כך שידעו לתרגם את הקו של בייגל&בייגל במגזר הכללי, והקמפיין הטלוויזיוני המצוין שלהם שם לבייגל ה’חייעס-רעות’, באופן כזה שהזאטוטים אולי ינסו על הדרך ללבן איזה רש”י מורכב בשלבי בניית התיבה, ואולי גם יתאהבו באובייקט היבשושי הזה ויבקשו עוד, ‘בכדי שיהיה להם זוגות לתיבה’. אם תעמיקו חשיבה, תבינו למה הלכו על המשמעות ההפוכה “רצינו לשחק בתיבת נח, אבל לא נשארו לנו זוגות”, אה, כי זה פשוט טעים, פיצה כבר אמרנו? מה שנותר באוויר, זו השאלה, האם הפרסום נוצר לשבוע אחד בלבד, שבת נח. נחכה, נראה, וכמובן נעדכן.
אם יורשה לי לחרוג טיפה מהענין, מה נסגר עם מלחמת “שלוש הנקודות” (המופיעות גם כאן אחרי הכותרת…), כרישי הקופירייטרים במגזר הכללי גורסים שהדבר פסול לחלוטין… ואם תעקבו, אכן תווכחו, שהנקודות הללו פשוט נעלמות מהארטים הגדולים באמת… נחזור לעניינינו: משהו טוב במיוחד עובר על חבורת ‘מימד’, במיוחד לקריאיטיביים שבהם. עמוד-נח, עמוד-דום. לייק.
18 תגובות
גם דמי היח”צנות באו בזוגות?
חשבתי שאתה מפוטר.?
בזה הם טובים..
אני אוהב מאוד.
אגב, בהמודיע לא קיים מושג “זוגות” הם מכירים רק חיות… שווה בדיקה.
אפשר לחפש גם ב”לך לך” חיות. לא?
נ.ב. איפה כל החבר’ה ממימד שיגיבו כאן לעצמם?!
לא סתם לייק…
האמ-אמא של הלייקים.
אהבתי!
לא רע
אם זה לא היה מלוח, זה היה ממש מתוק…
במחשבה שנייה, זה עדיין מתוק!
גם התשדירים שלהם גדולים. אהבתי!
אכן מימד שיחקו אותה,
היינו צריכים להחמיא בזוגות,
זה לא טוב.
זה מצוין!
רק דבר אחד מרגיז אותי
ככה נראתה תיבת נח?
תפתחו חומש מנוקד, הכל כתוב שם ברור ופשוט
עושה חושבים כתב:
אני הולך איתך צעד קדימה, תנסה לשכנע שאילולי הצ’ק התפוח שקיבלתי ממימד, הארט הזה זעזוע, בור בלי תחתית שמילאתיו בחול פורה והצמחתי עליו דקל רענן. יאאעני, איפה אתה רואה כאן את הזוועה שהוסתרה בייחצנו”ת נמוכה. (ואגב, הלוואי אמן, ת.ד. למשלוח הדמים: פאשקעוויל 13 מושב מיכה תובב”א).
אפרופו 3 הנקודות, אומר לי אמש איש פרסום חרדי בכיר, שדסקסתי איתו על זה: “תראה, רוב הנוער במגזר הכללי אינו קורא ספרות, ולכן אין להם שום הבנה במשמעות שלוש הנקודות. אצלנו, כווולם מבינים את משמעותם, ולכן אצלנו הדבר לא רק שאינו פסול, אלא ראוי לשימוש הלוך ושוב, לפתח את הדמיון שמאחורי הנקודות”.
נו נו
נוחעם כתב:
א. משו מעניין איתך נוחעם, כל טמבל מקפיץ אותך להתגונן. תרגיע.
ב. תגיד ל”איש הפרסום החרדי הבכיר” שזה דמגוגיה בגרוש. א. נוער וילדים חילוניים קוראים לא פחות, ואולי יותר, וודאי יותר ברמה גבוהה של ספרות. צא וראה את ההיצע, אין היצע אם אין ביקוש. ב. גם אם חרדים אוכלי הביייגלה קוראים יותר, בוא תן לנו ככה על קצה המזלג שתי אפשרויות להמשך המשפט, משהו שעדיף לא לכתוב אלא לתת לך להבין, להתחכם. זה בולשיט.
מקומן של שלושת הנקודות פסה.
…
כל מי שלמד פעם פרשת נח ואני מאמין שאלה הם קהל היעד של המודעה יודע שכך לא נראתה התיבה (חלונות בדופן, סיפון וכו’) אלא מדובר בציור דימיוני המקובל אצל עמי העולם, וא”כ אני לא מעיר על חוסר ההתאמה בפרטים אלא באי התאמה למה שהצרכן מכיר בתיבה וכמובן זילזול באינטלגנציה שלו, דבר הנחשב לפשע בעולם הפרסום.
קופי ורעיון מבריקים.
ויזואלית- התיבה קצת מחווירה ליד היצירות של בייגל בייגל בכללי, (הטירה והאביר למי שזוכר) ביצוע גרפי מוקפד יותר היה עושה רק טוב למודעה..
בסך הכל – 9 נקודות בסולם פנינה.
הפכתם לטרחני “מוסד הרב קוק”.
פנינה:
לא חושב שביצוע גרפי קשור לזה. השאלה את מה מחקים. לכל אומה מדברים בשפתה. האביר והטירה שלנו הם תיבת נוח. ובאדפטציה היא בכלל משהו שמזכיר סירת גומי. להיפך, יש סיכוי שאם היו בונים את זה יפה, היו המבקרים (מלעיל) נזעקים על השוואת משהו קדוש ונורא לבייגל פריך ואכיל. והם די יצדקו. כך גם תראי בפרשת תרומה. המשכן ייבנה ובית המקדש השלישי יעוצב בידי הארטיסטים של מימד בציור שובב, אם יסכימו המגיהים.
נוחעם:
הסיפא לפנינה זו עונה על שאלתך הראשונה. חומש בראשית עמוס בויזאוליה וסיפורת נהדרת. מי אמר לך שלא לקחו את סדרת העיצובים לחילונים והמירו אותה לקונספט חרדי סביב מעגל השנה ופרשיות השבוע. אין לי מושג אבל קמפיין של “כל פרשה והבייגלך שלה”, לא נשמע מופרך. יהיה מעניין לגלות את עיצוב הצפרדעים בפרשת בא.
יחיאל ונח בן למך:
נפלתם על המוח? מישהו פה ביקש שמשפחת מימד תלך לרב אליישיב ותשאל אותו מידות מדויקות? אין כאן לעניות דעתי, כל כוונה להפוך לשוטנשטיין של פרשת השבוע והבוחן בחיידר לא עומד לצרוח על הילדים ביום א’: “מה לא ראיתם את העובדה של מימד?! איך אתה לא קולט את החומר?” גם במשחקי פאזל, הרכבה ותמונות וקסברגר, אף אחד לא מבקש להתאים את הדמויות, יצורים ומבנים לציורי רש”י ומפרשיו. חבל שלא שאלת למה בייגל את בייגל כותבים חיות על דוב שמזכיר ג’ירפה.
עוד פעם נוחעם ויוסל:
קח עיתון ליד, מכל המגזרים, קח ספר טוב ליד, קח את בכירי הכותבים, חילונים וחרדים, ותגלה שכותב טוב לעולם לא מוסיף שלוש נקודות במשפטיו ולא נזקק אליהן. היה פעם ונגמר. נותר עדיין מעט בעיתונות החרדית אצל העילגים שבחבורה. כותב המוסיף את שלושת הנקודות מלמד כי חסרה לו פואנטה והוא נזקק לעזרים. כל הקווים, הנקודות, ההדגשות, שייכות לעבר, ימי הנאומים המפ”איניקים כשהכותב והנואם התייחסו לכל מלה ברטט וחלחלה ועמדו על אצבעות רגליהם בכל פעם שהגבירו את קולם ונופפו בידיהם.
כיום, אין לזה זכר. טקסט חזק הבנוי טוב עושה את שלו בלי שום תוספת או סימני ידיים לחרשים. הם רק מפריעים לרצף הקריאה. לך תספר בדיחה ותודיע לי תוך כדי “הנה, אני מצחיק אותך”.
נוחעם
תשנן, לא סלוגן, כותרת.
ואני חשבתי שלא משחקים עם אוכל.
חומי כתב:
אהבתי, שוכנעתי.
@ נוחעם:
כאילו שהייתה לך ברירה (: