מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מילר פוינט
משרד פרסום
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
choooool
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

נוחעם עונה לחני וייזר

השאלה המהדהדת ביותר בחודשים האחרונים, ועולה גם בשיחות הברנז’ה, היא, הייתכן שלצד מבול בתי הספר לפרסום התוקף אותנו בשנים האחרונות, עדיין לא רואים אפילו ניצנים זעירים של עובדים חרדים מקצועיים במשרדי הפרסום. לעומת המגזר הכללי אשר פולט בכל קורס ממוצע לפחות חמישה פרסומאים בפועל, ואצלנו נאדה. הכי קל זה להאשים את משרדי הפרסום שרוצים לשמור על אווירה לא שחורה ודוסית, ומעדיפים את החופשיים והדתיים-לייט, מאשר אלו שינג’זו על שיעור דף היומי בבוקר, ו’שמירת-הלשון’ בערב.

הגיע הזמן להניח את הדברים על השולחן. הבעיה איננה בתלמידים אלא באלו שאמונים על קידומם המקצועי. האמת נמצאת בסיבוב של 180 מעלות, אי שם בראשם של מנהלי הקורסים במגזר החרדי, שעושים עוול למאות התלמידים, כאשר הם מתפחים אצלם איזו שהיא מחשבה זרה ומגרה שמישהו יהיה מעוניין בהם במשרד פרסום חרדי. וזה מה שעשני כויפר גדול בבתי הספר החרדים לפרסום, שמלמדים ‘הכל מהכל’

בעוד המילה הגדולה הזאת “פרסום ושיווק” מתפצלת לקטגוריות רבות, הרי בסיס הלימוד במגזר בנוי על בסיס חבילה: אתה בא לאיצקוביץ בצהריים, חוטף שחרית על גבול ‘חצות היום’, קופץ לשלוימלע לחטוף איזה טוסט בולגרי, ‘חותך’ באלגנטיות את הניילון של “בקהילה” תוך כדי ביס, חוזר לאיצקוביץ למנחה גדוילה, ורבע שעה אחר כך מתענג על צולנט בשרי בצד השני של השלוימלע, תוך עדכון על הנייעסים האחרונים בויזניץ.

זורים לכם חול בעיניים 1

במגזר הכללי מצהירים בפירוש שמסלול “פרסום ושיווק” אינו מיועד כלל לאלו שרוצים להתעסק בתחום, להם מייעדים קורסים קטגוריים, כגון פלנינג, קופירייטינג, תקציבאות ויחסי ציבור, כאשר כל קורס בפני עצמו יקר אף יותר מאשר הקורס הכולל של “שיווק ופרסום”. “שיווק ופרסום”, נועד לאלו הנמצאים בצדו השני של המפה, לאנשי עסקים, אלו אמורים לעמוד מול משרדי הפרסום, והקורס נותן להם כלים לדעת לנצל טוב יותר, או ליתר דיוק, למנף את העסק שלהם מבחינת פרסום, שיבצעו אחרים בסופו של דבר.

תגידו לי אתם, מנהלי הקורסים הנכבדים במגזר, הייתכן שתלמדו את ‘הכל מהכל’, משך חצי שנה, פעם אחד בשבוע, בלי “לקרוע את התלמידים” בהכנת שיעורי בית תמידיים על בסיס שבועי, ולהעיז לבקש לקבל את התלמידים הללו למשרד פרסום, בעוד כל מקצוע קטגורי, נלמד בנפרד במקרה הטוב משך כשנה במגזר הכללי, פעמיים עד 3 בשבוע, כולל חודשי ניסן ותשרי, וגם אז רק כ 5 אחוזים נשארים בענף, כי מדובר במקצוע הדורש מקסימליות של תפוקה, יצירתיות ללא גבולות, כמו מכונה שמפעילים בצאת השבת ומכבים בכניסתו. בריפים על בסיס יומי, ניתוחי swot על בסיס שבועי, לנשום פרסום ששה ימים בשבוע, עשרים וארבע שעות ביממה. זה הרבה מעבר ל’העשרת ידע’. תארו לעצמכם, שלפלנר/תקציבאי במגזר הכללי דרוש תואר ראשון, רף דומה (- מקביל לכישורי בעלי תואר) מתבקש כלל מהתלמידים שלכם?

כאשר מנסים להעלות נימה ‘תוקפנית’ זו בפני מנהלי בתי ספר לפרסום במגזר הכללי להם גם שלוחות במגזר החרדי, הם עונים בחצי גמגום: “למגזר שלכם מספיק מה שמלמדים אצלכם”. לא נכון, חד משמעית. אי-אפשר לדחוף מקצוען של ממש מהכיסא, על חשבון דרדק פרסום ששמע קצת על כתיבה מטאופרית. (בהקצנה מכוונת).

בדקתי עד כמה באמת אנשים שלמדו פרסום במגזר נשארו במקצוע, וכמרצה בעצמי בקורסים כאלה, התחקתי אחרי רוב הקורסים שיש למגזר החרדי להציע, וחבל, לדעתי זו זריית חול בעיניים. זה יכול אולי להעשיר ידע, טעימה וכיווני חשיבה, אבל זה עדיין לא מספק. ברם יש יוצא מהכלל, וגם בקורסים הללו נוכל למצוא את אלה שניחונו במתנת היושב במרומים, ו’יש להם את זה’, ללא קשר לטיב הקורס הספציפי, שאולי עזר להם “להתמקד”. לזן הזה מיועדים דברי חני וייזר, הם היחידים שיש להם סיכוי, ואכן ישנם יחידי סגולה שהצליחו להתברג במקצוע קטגורי בתוך משרד הפרסום, הגם שלא למדו מעולם קטוגריה ספציפית זו לאורכה ולרחבה. ענין של מזל, או ‘מום’ מולד.

ישנם מסלולים מצויינים של עיצוב, ואפילו מיתוג, שאינם מביישים את המגזר. ההרצאות שם על פרסום יגרמו לסחוט יצירתיות מבורכת אשר תקבל ביטוי באומנות העיצוב, זה טוב, זה מצוין, זה אפילו אדיר. אך בהתמקד בלימוד פרסום לשם עבודה במשרדי פרסום, לזה, אם נאמר את האמת לאמיתה, אין מענה במגזר שלנו, ועזבו מה שמוכרים לכם. אצלנו זה כמו ללמד את החשמלאי גם היי-טק, וגם אינסטלציה, וכתוספת גם קצת ניקוי כובעים. כל קטוגוריה במשרד פרסום הוא הרי עולם ומלואו, ודורשת כישורים שונים. (הגם שבסופו של דבר, כל מסלול לימודים יכלול בתוכו בסופו של דבר טעימה כוללת מכל המגוון הזה ששמו “משרד פרסום”, לשם ייעול בקטגוריה הספציפית).

העם דורש קורסים מקוטלגים, תתאפקו, אל תערבבו, גם אם זה נורא מגרה. המצב הכלכלי המעצבן, אתם יודעים, הוא מאיים לתת קולו בסופו של דבר. הוא יוריד את סף התנאים לקבלת התלמידים לאפס, והוא יגרום להעלות את סף גירוי התלמיד לשיא גינס. בעוד במגזר הכללי, כבר מהמפגש האישי הראשוני, נותנים לתלמיד את התחושה שיש לו מעט מאד סיכויים להתברג בתחום, אם לא יתאמץ באמת, תשדורת שעוברת כחוט השדרה לאורך כל עונת הלימודים. ושם, בפועל, כאשר מייצרים את הקופירייטר הבא כותשים אותו עד דק, מלמדים אותו “לוותר” על רעיון, לדייק יותר, עם הרבה סטירות מצלצלות בדרך, תהליך מתבקש ומחויב-המציאות. הייתי צועק, הצילו, כי אחרת יזלגו (אלו שבאמת רוצים) לקורסים הפתוחים במגזר הכללי, ואין זה סוד שכוחם הרסני להרוג את הנפש היהודי.

ומילה אחת, לתוכן דבריה של הרבנית וייזר: קבלו סימוכין והדרכה איך לשווק את עצמכם נכון, ותרגישו עם זה הכי טוב שבעולם, נקי מחשש גאווה ושחצנות. הקליקו והפנימו.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

21 תגובות

  1. נוחעם, העלית נקודה נכונה, ואני הולך איתך צעד קדימה. בוא ננתח למה חסר באמת החתך הקטגורי הזה בלימודי פרסום, מדוע לא נסתפק בהברקות הקריאייטיביות שהתלמידים הלומדים פרסום במגזר כל כך אוהבים להשתחצן בהם ולספר לחבר’ה.

    לדעתי, החרדי הטיפוסי, חושב בדרך-כלל שהוא יודע הכל, משהו בתרבות ובגנים, וכשאתה בא להשית לו עצה, הוא בקושי מוכן להקשיב לך, כי בכל דבר הוא מבין טוב יותר ממך. כך גם בנושא שלנו, הקורסים של ‘הכל בכל’ ו’זבנג-וגמרנו’, רק מטפחים את תחושות ה”אני יודע הכל” אצל בוגרי המסלולים הללו. תלמידי הקורסים בטוחים לאחר מספר שיעורים מתומצת, שהנה, הם יודעים להבזיק סלוגנים טובים כלאחר יד, הבוגר הזה בטוח (בעזרת המרצים המטפחים) שאת מודעת הפרסום שזה עתה הבריק ניתן להריץ בתחרויות הפרסום.

    הבעיה האמיתית אקוטית יותר, שהוא לא יודע להצביע איפה בדיוק הבעיה, ומדוע הוא צריך לקרוע את עצמו תקופה ארוכה ולעבוד עבודה סיזיפית 18 שעות ביום, עד שהאינטואיציות שלו יקלעו למטרה.

    יהיה לו קשה מאד לקבל ביקורת, שלא נדבר על פסילת מהלכים קריאייטיבים, ברגע שהוא מרגיש שהוא ורק הוא יודע הכל.

    אני פוגש בוגרים רבים של הקורסים החרדים, גם כאלה שניחונו בניתוח אסטרטגי, וכאלה שיודעים להשחיל לך לפעמים איזה סלוגן טוב או רעיון קריאייטיבי מבריק, הבעיה היא שהם שלמים עם עצמם ובטוחים שאי אפשר לעשות משהו טוב יותר.

    הא”ב של אנשי קריאייטיב, זו ראיה אובייקטיבית כל הזמן. גם לאחר שהזיעו קשות על רעיון מסויים, עדיין מי אומר שזה ימכור? אולי אפשר להתאמץ יותר? אולי נשאל אחרים? החכמה היא להיות קשובים באמת לצרכים של הלקוח ולא להיגרר בלהיטות לכתיבת הברקה ולהראות לחברה.

    איש קריאייטיב אמיתי לא יגיע למקום הנכון אם הוא לא ייכשל עשרות פעמים, אז במקום להיכשל ולהכשיל את הלקוח, עדיף שייכשל בקורס וילמד איך לעשות את זה טוב יותר, שאלת מליון הדולר היא, האם בקורסים החרדים יש גם זמן להיכשל?

    אז זהו, שלא, כי כל עוד אין קורסים קטגורים ברמה אקדמאית בתחום הקריאייטיב ופיתוח היצירתיות, אי אפשר לצפות שמהם תצא תורה.

    שבוע טוב ומבורך

  2. קלמן. השקעת תגובה מפורטת ומבוארת והכל דרך הבלקברי. הייתי חייב לפרגן לך גם. דרך הבלקברי.

    שבוע טוב ומוצלח לכולנו!

  3. זה שהם זורים זה נכון מאוד, ובמיטב מסורת השטיבעל,
    רק שהטרקטורים ספקי החול הם לא אחרת מבעלי המשרדים
    כשהאחרונים יתחילו להריץ משקיענות הם יחלו לדרוש חומר אנושי מושקע

  4. זו הסיבה שפותחים באימאג’ קורס שנתי ל–קופירייטינג

  5. תענוג של פוסטים ואחלה תגובות אוביקטיביות.

  6. רחל טרייסמן כתב:

    זו הסיבה שפותחים באימאג’ קורס שנתי ל–קופירייטינג…

    מצחיק עד כדי כאב
    קופירייטינג. באימג’. נו, באמת
    וכל זאת עם 0.01% אחוזי השמה אפשריים
    זו בדיחה או ציניות, לא הבנתי?

  7. תודה לך נוחעם! הלוואי ומארגני הקורסי יתיחסו לנאמר כאן.
    ובכלל למה לא עולה כאן אף אחד ממארגני הקורסים לענות על כל האשמות החמורות העולות כאן ובפוסט הקודם??
    לפחות תנו דוגמא לניהול משברים….

  8. ולמה לא מבקשים תגובה רשמית מהחבר’ה שיושבים על השיברים?

    אפילו בסדום נתנו פתחון פה לצד השני.

  9. @ יוסף אלון:
    כשיש להם מה לומר אנחנו שומעים אותם…

  10. רחל טרייסמן כתב:

    1.

    זו הסיבה שפותחים באימאג’ קורס שנתי ל–קופירייטינג…

    וואוו, הסתכלתי על השעה…
    את עובדת עד מאוחר או מתחילה מוקדם?

  11. כבוגר קורס ברצוני למחות על דברי נוחעם שלמרות שיתכן והעובדות נכונות (וכהנה וכהנה) אבל הכישרוניים שבקורס בו השתתפתי (והיו לא מעט כאלו) יכולים לכהן פאר בכל משרד פרסום מוביל ולקדם את הענף דור אחד קדימה!!
    מנהלי המשרדים! זהוי ההזדמנות שלכם לשידרוג מרענן!!!

  12. @ יחיאל:
    תעבור שוב על התגובה של קלמן בורשטיין ותראה שהוא הספיק לענות לך עוד לפני שהעלית את הטענה שלך.

  13. בס”ד

    שלום לכולם,

    התגובה הראשונה שלי באתר…

    ובכן, נוחעם והרבנית וייזר,

    לדעתי הכל מתחיל עוד הרבה הרבה קודם. ואין לו קשר לפרסום אינסטלציה או חשמלאות.
    יש לו קשר לתרבות החרדית היהודית מימים ימימה. תרבות ה’שטיבל’ התרבות שגורסת שהכל נקבע ע”פ קרבתך, ערבוב הטשולנט השכונתי וכן הלאה.

    מאז ומעולם וכנראה לעולם תישאר התרבות הזאת עמוק עמוק אצלנו – החרדים.

    מאז ומעולם התרבות שלנו מעריכה קשר טוב, חבר, סחבקיות מאשר מקצועיות.
    לחתונה שלך תזמין את שטרסל מהבית כנסת למרות שהוא לא מקצוען אבל סבא שלך למד איתו חברותא בפולניה.
    את הנעליים תתקן אצל מושק’ה שיושב ליד הסופר, הוא הוא ורק הוא, בידיו ממש תיקן לסבך במרוקו את סנדליו הסוררות.

    הקרבה שלנו אחד לשני. האחדות השותפות בגורל הם הם שגרמו לדבר הזה להתפתח – לתרבות השטיבל.

    איך זה נוצר? יש הרבה סיבות ואפשר לדון בכך לילות על גבי לילות. הצוו הקריטי בתנ”ך של ואהבת לרעך כמוך ועוד כללים ומצוות של דרך ארץ שהם אבן היסוד בתרבות היהודית, הרבה לפני מקצוענות וכדומה. התרבות שגורסת להיות עדינים נחמדים אחד לשני אפילו במחיר הפסד – כי דרך ארץ קדמה לתורה.

    ומי יודע כמה הוסיפה לכך השואה. שאז הבנו כמה אנו תלויים אחד בשני. בכל דבר.

    כך נוצרה לה התרבות של אחד לשני. במקצועות, בפרנסה, במשפחה וכ”ו וכ”ו וכ”ו.

    על הגב הנקי הזה שאנו סוחבים עימנו רבות רבות בשנים נתלים כל הבעיות שכולן נגררות מתוך אותה תרבות ה’שטיבל’

    לכן, לא נורא ללמוד בבית ספר לא מקצועי, כי במילא במשרד פרסום XXX הוא חרדי והוא גם יעדיף חרדים. זה לא נורא ללמוד לא הכי מקצועי, כי כל החבר’ה מהטשולנט לומדים גם. הכל הכל נעשה בצורה הזו.

    אם אני אדבר לדוגמא במקצוע עליו אני אמון. ישנם צלמים כיום שבציבור החילוני לא היו עוברים את הסף של צילומי משפחה לשעות הפנאי ממש, אבל כאן הם הופכים להיות ‘איימש’ משלנו, מהחבר’ה. ככה זה עובד. ככה זה קורה.

    אין מקצוענות, לא בגלל שלחרדים אין שכל, בגלל שחרדים לא דרושים מקצוענות. דורשים ‘איימיש’. ואם אתה לא איימיש ולא יודע לערבב אתה לא שווה כלום.

    כך אנחנו רואים הרבה אנשים בעמדות בכירות לאורך שנים טובות כשאין להם מושג שמץ על אחריותם. האמינו לי כצלם אני פוגש אותם בעמדותיהם וזה פשוט מביך פעם אחר פעם.

    כששואלים אותי על בית ספר לצילום, ואני עונה שלמדתי בסטודיו גברא 12 חודשים בשכר למוד של 8,000 ש”ח, אנשים חושבים שירדתי מהפסים. כי ההוא חרדי מאתר חרדי מציע קורס ‘איימיש’ ככה בשליש מחיר.

    זהו חברים. ככה זה נראה.

    אבל… יש אור בקצה המנהרה.

    דברים משתנים. התרבות שלנו לאט לאט מקבלת גוונים חדשים. יותר ויותר חרדים הם בעלי תארים מוסמכים בבית ספר למקצוענים בכל תחום שלא תרצו. הלקוחות מתחילים להבדיל. לראות מה טוב ומה טוב יותר.

    ה’ יעזור שהמגמה תמשיך.

    נ.ב. באתר בו המילה הכתובה היא החזקה, לפעמים הרבה יותר מן התוכן. אני מרגיש אאוטסיידר. אוהב כתיבה אנוכי אך די חלש בה. נסו להבין את הדברים גם אם הם לא כתובים בצורה שאתם מחבבים.

  14. בואו נגיד את האמת:
    אין משרות בעולם הפרסום החרדי, מקסימום ביח”צ.

    אים פשוט אין!
    המשרדים מלאים בחברים, בנים של, אחים של, ההוא אבא שלו קשור לדוד שיישב בפרזנטציה ויאשר את העברת התיק,
    בן דוד של ….אבא שלו עוזר של ח”כ, ואמא שלו בכירה בש”ס.

    ככהזה.

    אין מקצוענות.
    וחוצמיזה, נאמר אמת חריפה:
    לצערנו ולבושתנו, למשרד ‘חרדי’ ממש לא מתאים בחור עם פאות וחמור מכך-זקן למשרד!
    הרבה יותר אטרקטיבי בנות ברמת דת נמוכה ומתלבשת בהתאם, הרב יותר ‘מרשים’ בפרזנטציה ומראה מקצוענות.

    בואו נאמר את האמת, בקול ברור, בלי הסתייגות: בושה לנו.

  15. לתשומת לב מנהל יהאתר!
    הנ”ל מעלה כאן דיון עמוק על מצב הענף מבחינה דתית, וכמה בדיוק מתאימים שם בוגרי המקומות החרדיים.

  16. אז נניח שקצת הגזמת בנוגע לאיכות ויוקרת הקורסים במגזר הכללי, אבל הטענה מעולה.
    (תנאי קבלה=$)
    (9 חודשי לימוד. פעמיים בשבוע)

  17. פינגבאק: חטאתי | פשקוויל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן