יש כישורים בירושלים
אריה ארליך, סגן עורך 'חדשות משפחה', פונה לגולשי פאשקעוויל-הגניזה, ולתלמידי מגמות הפרסום והתקשורת למיניהם, בטור אישי ומעודד • לאחר שנחשף בפאשקעוויל לסאגת הלימודים המקצועיים והתלמידים המובטלים, הוא כותב: "אני רואה אתכם, כוכבי העתיד של העשייה העיתונאית החרדית, וליבי מתרחב" • "אני מזהה כאן קהילה חמה ואיכותית, תומכת וקבוצתית, שהולכת ומתהווה מתחת לפנס" • "כדי לנצח בקרב האדירים הזה, הציבור החרדי יזדקק לכם בעשור הקרוב" • כנסו כנסו
גוף הכתבה
מאת: אריה ארליך
אני רואה אתכם, כוכבי העתיד של העשייה העיתונאית החרדית, וליבי מתרחב. אני, שחוטא בכתיבה, עוקב אחר פועלכם, ודמותי מתקטנת בעיני. אני, שמשבר קולמוסים וחובט במקלדות, רואה את פירות-יצירתכם, ומתמלא הערכה. ואני, שמְהַגֵג לפרנסתי, קורא את הגיגיכם, את המיית-ליבכם, את השורות שמילאתם ואת מה שביניהן – ואומר לעצמי, בפרפראזה לאמירתו האלמותית של בגין: יש כישורים בירושלים. ובבני ברק. ובמודיעין עילית. וגם בביתר, ובכל מקום שבו אתם מתגוררים.
אתם, עיתונאי ופרסומאי העתיד, מבצבצים מכל מקום. מפאשקעוויל ומהגניזה, מלומדה ומהבצפר, ומכל המסגרות החרדיות והראויות, הוירטואליות והפיזיות, שאנשים נפלאים וכישרוניים בנו עבורכם. אני רואה את הרמה ואת השאיפה, את התביעה העצמית ואת החתירה המתמדת, ואומר לעצמי: ראוי שתפנה את מקומך לטובת אותם חבר’ה, שאולי חלקם מבוגרים ממך בשנים, אך כולם צעירים ממך במרץ ובלהט וברצון שמאפיין אותם.
חבריי לעט, המוכרים לי ושאינם: אני מזהה כאן קהילה חמה ואיכותית, תומכת וקבוצתית, שהולכת ומתהווה מתחת לפנס. גם אם אתה טרוד עד למעלה ראש במיון מיילים ובסינונם, וגם אם חמת-המציק של הדד-ליין הטורדני מחולל בך שמות – אתה לא יכול שלא לשים לב למה שמתרחש ברדיוס הווירטואלי הקרוב אליך. גנוז פה עתיד ציבורי מבטיח, המתגלם בדמויותיהם של אנשים שהאנרגטיות, האסרטיביות והתזזיתיות שלהם, עוד תוביל אותם רחוק-רחוק, ותעשה רק טוב לרשות הרבים של הציבור החרדי.
אנחנו חיים בעידן שבו הפרהסיה היא מאן-דאמר דומיננטי מאין כמותו. הפרהסיה היא, כמו שאתם אוהבים תמיד להתבטא – ‘הכוהנת הגדולה’. תהיה הפרהסיה הזו כוהנת גדולה או קטנה, בינונית או נמוכת-קומה – היא קיימת, היא משפיעה. מישהו צריך לאייש אותה. כל צרכן תקשורת ממוצע רואה את התהליכים ומבין כי למילה הכתובה, המשודרת או המקוונת, כמו גם למודעה ולסלוגן – יש משקל רב בהשפעה על דעת קהל.
כדי לנצח בקרב האדירים הזה, הציבור החרדי יזדקק לכם בעשור הקרוב. ואם רק בשביל זה אתם כאן, דיינו. ואני יודע שלא רק בשביל זה, אלא גם כדי לפרנס שני יעדים: את בתיכם במשאבים חומריים מכובדים, ואת החברה החרדית במשאבים אינטלקטואלים משובחים, מן הסוג שאתם כה מתברכים בהם.
כשאני מתעייף, חבר’ה, אני נזכר בכם. אתם, שיושבים בקורסים ונפגשים בפורומים על טהרת הקודש, תומכים זה בזה וערבים זה לעתידו של זה – מחייבים את אלה שנמצאים בתעשייה הזו, ונשחקים תחת קורת בית-הבד האימתנית של ה’מלומודה’. נוכחותכם בלבד, די בה כדי לטלטל את מותשי העיתונות החרדית ואת ישישיה ת”ק פרסה על תק”א פרסה, ולהזכיר להם שאם לא יעבדו קשה, אם לא יתאמצו ויהיו יצירתיים – יהיה מי שישמח לתפוס את מקומם. ואז כבר יהיה מאוחר מדי.
ועכשיו, אחרי שהשורות הספונטניות הללו התפרצו ממקלדתי כמעט מאליהן בשעה 2.05 אחר חצות-לילה, אתפנה לשבעת אלפים וחמש מאות המילים שהתחייבתי להגיש למחלקת ההפקה בעיתון עד הבוקר, כדי שעם שחר אוכל להתייצב עם שולחן נקי בדסק העריכה ולערוך את שכתבו אחרים.
עלו, משמרת צעירה ומבטיחה, והצליחו. עתידכם לפניכם.
הכותב הוא סגן עורך ‘חדשות משפחה’



