“תהיה פה רעידת אדמה”.
(נוני מוזס לבנימין נתניהו בתשובה לשאלה אם ניתן לשנות את הקו המערכתי של “ידיעות אחרונות”).
שלום, קוראים לי רון ואני העורך הראשי של “ידיעות אחרונות” כבר חמש שנים. קודם לכן הייתי המשנה לעורך הראשי, ולפני כן עורך המוסף הפוליטי וראש מערכת החדשות. אני עובד כבר כמעט 25 שנים בבית “ידיעות אחרונות”. ואני מתעקש על המילה בית. אתמול בערב התברר לי שאני לא רק העורך הראשי של העיתון החשוב והמשפיע במדינה. אני גם זה שמחזיק ביד את סולם ריכטר. אני אחראי על “רעידת האדמה שתהיה פה”. או יותר נכון על זו שהייתה יכולה להיות פה, ב”ידיעות אחרונות”, אם מישהו היה מנסה לשנות את הקו של העיתון.
סולם ריכטר, שמודד את השפעת רעידות האדמה, נע בין 2 ל־10. כאשר 2 היא רעידה קלה שאינה מורגשת בכלל, 5 עלולה לגרום לנזק רק למבנים שבנויים בצורה גרועה, ו־10, לפי מומחים, “מעולם לא תוארה בכתב”.
בית “ידיעות אחרונות”, גם הישן בתל־אביב ובטח זה החדש בראשון־לציון, בנוי היטב. ולא רק הבניין, אלא בעיקר האנשים שעובדים בו. ולכן, אני מעריך את הרעידה שעליה דיבר מוזס ב־10 בסולם ריכטר. כזו ש”לא תוארה עדיין בכתב”. בטח לא מעל דפי “ידיעות אחרונות”. ובמילים אחרות: אין מצב שהעיתון הזה היה שורד את רעידת האדמה הזו. כולנו, כאיש אחד, היינו עוזבים ומחפשים בית אחר. ואז, ממילא “ידיעות אחרונות” כבר לא היה העיתון שאתם מחזיקים כרגע ביד.
המו”ל שלי ידע זאת, ולכן לא סתם הוא בחר במילים “רעידת אדמה”. גם אתם, קוראינו היקרים, חייבים לדעת זאת. אנחנו, העורכים והכותבים, נאמנים קודם כל לכם — ורק אחר כך למי שמשלם לנו את המשכורת.
נוני מוזס נאמן עד בלי די לקוראי העיתון ולמפעל חייו, זה שייסדו אביו וסבו לפני 77 שנים. ועדיין, אני לא מתכוון לייפות את הדברים או לרכך אותם. הפרסומים, אם הם מדויקים, בנוגע לפגישות שלו עם ראש הממשלה — קשים מאוד.
אני רוצה רק לומר דבר אחד: על העיתון שאתם קוראים עבדו מאות אנשים כדי שיהיה הטוב, המעניין, החשוב והמקצועי ביותר. אני גם יכול להבטיח בשם כולנו שעשינו ונעשה את עבודתנו העיתונאית בצורה הטובה ביותר ובאופן הכי נקי, הגון וישר. נכון, עשינו גם טעויות, אבל זו האחריות שלי שהעיתונות החופשית והטובה שנעשית כאן – גם תיראה.
לכל מי שמנסה להבין בתוך מבוך הפרסומים הללו מי נגד מי, אני רוצה להשוות את עבודת העיתון לגלריה של אמנות. בעל הגלריה הוא המו”ל. מנהל הגלריה הוא העורך. את התמונות שתלויות בגלריה מציירים הכתבים. אנחנו העורכים מחליטים באיזה סדר הן יוצגו בחלל הגלריה. מי יקבל בולטות גדולה יותר, מי פחות. לעיתים חסר לנו איזה ציור מסוים. נניח, משהו בצבעים עזים יותר, כי יתר הציורים קצת קודרים. ואז אנחנו מזמינים ציור חדש. אבל, וזה אבל גדול מאוד, לבעל הגלריה אין באמת השפעה על התמונות או על מיקומן על הקיר. המקסימום שהוא יכול זה לפטר את המנהל ואת כל הציירים ולהחליפם באנשים אחרים. וכל עוד זה לא קרה, היו סמוכים ובטוחים שהגלריה הזו נראית ומנוהלת מצוין.
אתמול בלילה נכנסתי לדסק החדשות של העיתון, דקות ספורות אחרי מהדורות הטלוויזיה. כל העורכים, הכתבים והמעצבים עמלו כבכל לילה על העיתון שאתם קוראים כרגע. ואחרי שלושת העמודים שמוקדשים לפרשת נתניהו־מוזס תמצאו עוד עשרות ידיעות, בשלל תחומים, ועוד ארבעה מוספים: “24 שעות”, “ממון”, “ספורט” ו”זמנים בריאים”. כולם עמוסים בחומר עיתונאי מצוין, מעניין ומקצועי.
אני לא מנסה לומר ש”עסקים כרגיל”, וגם לא מסתיר שיש באוויר ובלב של כולנו תחושת מועקה קשה. עם זאת, אנחנו ממשיכים לעבוד מתוך אמונה פנימית חזקה, שאנחנו מציירים עבורכם בכל יום מחדש, וגם היום, את ה”מונה ליזה”.
