“המקום” – כל מה שאתם צריכים לדעת על המגזין החדש לחרדים עובדים

מגזין חדש לחרדים עובדים נחת על שולחני, ויחד איתו הגיע המנכ”ל החתום על יצירת המופת, נחמיה גלייברסון. צירפנו לשיחה את אבי גרינצייג, מי שחתום על העריכה המצוינת, שאלנו כמה שאלות, הקשבנו ורשמנו.

מנכ”ל המגזין אינו מוכר בענף העיתונות, לכן ביקשתי לפתוח עם השאלה המתבקשת: מי אתה, נחמיה גלייברסון? כמי שמכיר אותו כמעט חמש שנים, ביקשתי את רשותו להשיב במקומו ולתקן אותי רק אם אני טועה.

גלייברסון, בן 31, מתגורר בשיכון ג’ בבני ברק. בצעירותו למד בישיבת פוניבז’ – יחד עם עורך המגזין אבי גרינצייג – ומאוחר יותר בישיבת ר’ חיים בראשות הגאון רבי דוד לייבל, שם שקד על תלמודו והעמיק בסוגיות הש”ס עד נישואיו.

“נכון”, אומר נחמיה.

בשנים האחרונות הוא עובד בבורסה ברמת גן ובשעות הערב לומד בכולל אחוות תורה הסמוך לביתו.

“אויי ויי”, הוא מתחיל להבין מה קורה פה. “אני לא אוהב את החשיפה הזאת”.

זה בסדר, תתרגל.

גלייברסון הוא תלמיד מובהק של הרב לייבל ואחד האנשים המקורבים אליו. הוא שותף בין היתר לפריחתה וצמיחתה של רשת הכוללים הגדולה בעולם לחרדים עובדים – אחוות תורה.

“אתה לא צריך להגזים”.

הכרתי לראשונה את נחמיה לפני כחמש שנים, בזמן שהתחלתי לעבוד עם ‘אחוות תורה’, הרבה לפני שהפכתי להיות לומד מן המניין. המפגשים בינינו מסתיימים תמיד במילה “נדבר”. נחמיה הוא איש של מעשים אבל גם מילותיו שקולות, מדודות ורציניות. גם שיחת חולין איתו, תמיד מעמיקה לשורשי המחשבה ומתפתחת לענפי דמיון גבוהים המתפשטים עד לב השמים. 

הוא הפסיק להגיב כי את הקטע הזה לא אמרתי בקול. עד כאן כמה מילים על המנכ”ל שיושב במשרדי פאשקעוויל ומתענג על קפה נספרסו בטעם קרמל ללא סוכר.

ובחזרה לענייננו:

המגזין המכובד מזכיר בגודלו ובעיצובו מגזינים כמו ליברל, אפוק טיימס ודומיהם, הוא מעוטר באיורים משובבי עין ומקושט בכותרות מעצימות לב ומרחיבות דעת. בכנות, נדמה שזה המגזין הכי מעניין שנתקלנו בו בתקופה האחרונה. עושה חשק לקרוא אותו, לעיין ולהעמיק בחדריו.

אבל למה עיתון חדש, בעצם? חסר עיתונים במגזר?

“האמת היא שזה לא עיתון חדש”, אומר נחמיה, “לא הייתי קורא לזה עיתון. עיתון במובן המקובל של ההגדרה מדווח חדשות אקטואליות. ‘המקום’ לא מספר מה קרה אתמול או מה יקרה מחר. אנחנו נשתדל להיות משהו אחר – מגזין, אולי סוג של חוברת מחקרית. המטרה שלנו היא להעמיק וללמוד ולהבין את נושאים חשובים שמעסיקים אותנו ביומיום. מוסף עומק שמקיף נושא ומנתח אותו מכל הזוויות”.

אז אתם ממציאים את הגלגל

“לפי מה שאני יודע, לא היה דבר כזה במגזר החרדי. במגזר הכללי יש דברים שמזכירים את זה כמו מגזין ליברל או אפוק טיימס או המוסף של מקור ראשון לא בחלק הפוליטי שלו”.

ולמה הקמת את זה?

“לדעתי זה היה מוצר מתבקש. יש ציבור שרוצה לקרוא תוכן איכותי על דברים שמעניינים אותו. יש ואקום גדול בקרב הציבור החרדי העובד, חסר לו כלי תקשורת שינתח את מצבו לעומק ולא יזכר בו רק לפני הבחירות”.

אמירה נוקבת. אני בוחר לשאול את אבי גרינצייג, עורך העיתון, אם הוא מסכים איתה.  

אבי, אין עיתונים שמנתחים סוגיות של החרדים העובדים? עיתון משפחה למשל, לא דן בסוגיות האלה?

“לא מספיק”, אומר גרינצייג. “כל השבועונים שהיו אמורים לפנות ולדבר למגזר הזה, התחילו במקום כזה אבל לאחר זמן משכו מאוד חזק למיינסטרים. אולי זה תהליך טבעי, אולי זה משיקולים כלכליים כדי להשיג יותר פרסום, הרי רוב הציבור החרדי מיינסטרימי”.

אגב רוב הציבור החרדי. ראיתי שפרסמתם מחקר על הסוגים השונים. מה פרסמתם? כמה אחוזים זה המיינסטרים החרדי?

“אתה צריך לקרוא. לא תקבל כאן ספוילרים. אגב, יש חלוקה לארבעה זרמים מרכזיים ואנחנו מפרסמים מחקר עומק שמתפרסם לראשונה. כתבה שחובה לקרוא”.

מי בחר את השם ‘המקום’?

“לא אני הצעתי את השם”, אומר גרינצייג. “אבל כששמעתי את ההצעות שהיו על השולחן וראיתי את השם הזה ממש התלהבתי כי זה בדיוק הנושא. ‘המקום’ להשמיע בו דעות. לקרוא לזה ‘הבמה’ פחות מתאים אולי אבל ‘המקום’ מבטא את המהות של המגזין”.

גלייברסון מתערב: “מי שהגה את השם הוא איש הקריאייטיב משה מנס, מגיע לו קרדיט על השם הנפלא”.

המיינסטרים החרדי יכול להכניס את המגזין הזה הביתה?

“יש ועדה רוחנית קפדנית מאוד, וכמי שערך עיתונים ומכיר את רוב כלי התקשורת, אני יכול לומר לך שזו אחת מוועדות הרבנים הכי קפדניות שראיתי”, משתף גרינצייג. “זה שאנחנו עיתון לציבור יותר מודרני לא אומר שאנחנו מתפרעים ונותנים סקירה על כדורגל או קולנוע. אנחנו לא במקום של מרדנות אלא מחפשים להביא דעות ולדאוג לאנשים בצורה נכונה, ‘לפי הספר’, כמו שחינכו אותנו. אני יכול לומר שגם אחרי העריכה הקפדנית, אחרי שמחקנו מה שעשוי היה להיות בעייתי, קיבלנו צנזורה נוספת מוועדת הרבנים שמחקו כמה דברים חשובים מתוך המוסף”.

אולי הגיע הזמן למגזין בלי צנזורה?

“אנחנו לא מחפשים להיות לא חרדים. אולי מרשים לעצמנו מקום קצת יותר ליברלי כמו סקירת אפליקציות, למשל”.

זה לא משהו שכל בית חרדי היה רוצה לקרוא

“אין היום יהודי במדינת ישראל שלא יודע מה זה אפליקציה. גם ווטסאפ נמצא בגרסאות כשרות כמעט בכל בית חרדי. אנחנו לא מצטעצעים בפייקים, אבל היגיון זה חובה”.

ספרו לנו עוד משהו על המגזין שחשוב לדעת

“תמהיל הכותבים נדיר”, אומר גלייברסון. “אתה רואה אנשים כמו אברימי קרויזר והרב יהושע פפר, חברי כנסת, אנשי ציבור כמו שמוליק ליטוב ולידו מנחם נאבת. כותבים מכל קצוות הקשת ממש”.

גרינצייג מוסיף: “הדגש היה אחד: לא התערבנו בתוכן. נמנענו מלקחת כותבים פרובוקטיביים, אנחנו לא רוצים פרובוקציות”.

מה הקשר של אחוות תורה למגזין הזה?

גרינצייג בוחר להשיב לשאלה הזאת: “הם בין השותפים שלנו לתהליך הזה של המגזין. שותפים חשובים מאוד. התכבדנו במאמר אקטואלי של הרב לייבל שפותח את העיתון. אנחנו מקווים שהרב לייבל יסכים לכתוב באופן קבוע את טור הפתיחה המכובד שיעסוק תמיד בנושא אקטואלי בוער שעומד ‘על הפרק”.

ומה הקשר של צריך עיון?

גלייברסון: “גם שותפים חשובים. אנחנו מפרסמים מאמרים שעברו עריכה והתאמה למגזין. הפעם היו שלושה כותבים נחשבים: מאמר מרתק של אברימי קרויזר על תפקידה של הפוליטיקה החרדית, ושני מאמרי תגובה של הרב יהושע פפר והרב דוד פישהוף”.

גרינצייג: “זה המבנה שאנחנו רוצים. מאמרים ומאמרי תגובה, פולמוס מהותי. לא זוכר מתי בפעם האחרונה נהניתי לקרוא מאמר של יותר מ-4,000 מילה. בהחלט לא הסכמתי עם כל מה שהוא כתב, אבל נהניתי מאוד לקרוא”.

לקבלת המגזין ולפרטים נוספים ניתן להירשם בקישור הבא