הפרינט עמוס, אז לא ארחיב במילים. למרות השמועות ברחוב, הפלנר של גל אורן במקומו עומד והפלנרית של אפיקים במקומה יושבת. הקמפיין הגדול של אסם בולט עדיין בעיתונים, כמו בכניסה למכולת השכונתית ובלוחות המודעות. חולצות צבעונית רועשות וטקסטים ארוכים תחת הכותרת “אמא שלי אומרת”. יופי של קמפיין. רק אמא? לא עוד! המולה בשטיבל. מדברים על כך שתנובה עושה שימוש בשפת הילדים של אסם. עכשיו תורכם לכתוב מה אמא שלכם אומרת.
20 תגובות
החלטתי לא לפתוח יותר עיתונים בשבת כדי שמודעות כאלה לא יהרסו לי אותה…
פשוט עצוב. אתה פותח עיתון ובא לך לבכות. לפעמים יש לי דה-ז’וו כאילו חזרנו לשנות השמונים, עם הפרסום המגזרי הזה…
אני מקווה שמאיר יסלח לי על הביקורת…
די השתוממתי על המודעה/סדרה הזו.
אל”ף כי היא הייתה נראית העתקה מהפלנר, הקופי והמעצב של אפיקים, ומהמדיה פלנר של מימד.
בי”ת כי גם אם מעתיקים את הפונט (לידר?) מאפיקים, לא צריכים להיות גאונים בעיצוב כדי להבין שהוא קריא עד למאה חמישים תווים. גג. גם זה בהפרזה מטורפת. ובפרט בפונט לבן על רקע כחול בהיר. זה פשוט מקשה על העין, תשאלו את אוגילבי.
כמה שאני מתעב את הפרסום המגזרי הזה, עדיין אנחנו חיים במגזר והוא בהחלט קורא את כל המלל המיותר.
“אימא שלי הייתה אומרת ששום דבר לא ייצא ממני אז החלטתי להיות פרסומאי” כך קוראים לספר הראשון של דוד פוגל אני מסופק מה היה בראש של מי שעשה את המודעה הזאת, נראה לי יותר השם של הספר השני של פוגל….
על מודעה כזו נאמר:
‘טוב לו שלא נברא משנברא. ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו’
המזל של גל אורן הוא שלפחות החבר’ה בפאשקעוויל קוראים את העומס טקסט הזה,, כדי לדעת מה על מה הסערה (בכוס החלב)…
אם כי אני עד עכשיו עוד לא היה לי את העצבים להתאמץ עד כדי כך…
אבל למרות חוסר הקריאות, בסה”כ במראה הכללי משודרת כאן בהחלט אווירה של “לגדול בבית למהדרין”.
רק הצבעים, אוי ויי , הצבעים, מזכירים איזה חברת גבינות מתחרה, לא?
רמז: https://www.pashkevil.co.il/wp-content/uploads/2009/11/straus.jpg
מאחר וישנה מדיניות צנזורה חדשה!
אני לא אגיב.
אני חולק עליכם וחושב שמדובר במודעה מעולה.
למרות שאני לא אוהב את הפרסום ‘המגזרי’, אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהציבור שלנו קורא כל טקסט שנותנים לו, והטקסט הזה עושה להם משהו בלב.
אני לא קהל היעד ולא הפרסומאי ועדיין חושב שהם עשו למותג, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, עבודה מעולה! שאפו!
בדיוק
הטקסט פה טוב.
יותר מדי? אני לא חושב..
העיקר שאין את הכותרת,
אמא שלי אומרת..
(יצא לי חרוזים!)
אני ראיתי דווקא שאבא מוזכר פה מדי רגע
בנות בסמינר במגמה לספרות היו כותבות את זה טוב יותר לטעמי.
יש משו לא מספיק נעים בהתנסחות.
הצבעים כל כך חיורים צדק מי שזעם על התכול לבן.
אבל בסופו של עניין לא ריתי מי שלא נעצר לקרא.
אז מה שוה המקצוע?
בפעם הבאה שיבוא לי גבינה כשאני בשרי….
אני חושבת שהמודעה מושקעת ויפה מאד,
טקסט מדליק ומשובב נפש,
וטיפוגרפיה קורנת ומדוגמת לעילה…..
חחח… המבקר, כמה שאתה צודק
הגריד מאוד יפה, נקי וחדשני, אבל אפילו זה לא עזר ונפלט לי “אוי ויי”
כשראיתי את ה”רטרו” הזה.
סורי. שייגעץ אחד אמר פעם: Amicus Plato, sed magis amica veritas
מתאר לעצמי שהלקוח לחץ, הכתיב ודרש. אני אפילו בטוח שזה יעשה לו
ביזנס טוב וימכור, אבל אותי הבחירות של תנובה מעציבות.
אולי כי אני לא קהל היעד. אולי כי אני לא יכול להיות נטראלי ואובייקטיבי.
אולי כי אני עדיין חסיד… תנובה.
היגיע הזמן להפסיק לספר ללקוח שהצרכן החרדי מוכן להוציא את העיניים ולקרא טקסטים ארוכים ובלתי קריאים כי הוא לא!!!
למזלו של החרדי יש מי שמפנק אותו במודעות קלות לעיכול ונכון להיום הוא צרכן הרבה יותר מפונק ואנין טעם…
אני דוקא כולי במתח לדעת מה יקרה בבית למהדרין ביום שלישי, ביום רביעי חמישי, ומה יקרה בשבת? באיזה טעם יהיה הבית למהדרין???
בטעם של קוקה-קולה חחחחחחחחחחחח
נמאס לי מהמשפחות החד הוריות והחד מניות האלה, מבחינתי כמעצבת ההכרח כן יגונה.. צריך למצוא פתרונות קריאייטיבים אחרים.
ברוב העיתונים אפשר לראות את הפס הלבן שנשאר אחרי שגזרו את הילדים והאבא והדביקו אותם על רקע כחול.שלא לדבר על זה שהאבא פוזל ברמות.