כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מילר פוינט
משרד פרסום
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
מייל אנונימי שקיבלנו במערכת הצליח להקפיץ אותנו, ואת הנוגעים בדבר: האם אריה בוים מרשת ‘אושר עד’ השיק עיתון חדש יחד עם מוטי קוטיינר, מנכ”ל פרסום ‘בראשית’? ואיך זה קשור למלחמה בין המודיע להמבשר?
bereshit
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

לאחרונה הושק עלון פרסומות חדש באשדוד תחת השם ‘בשמחות’, ולכאורה מדובר במהלך שאמור היה לזעזע את אשדוד בלבד, אם בכלל. עוד עיתון הצטרף לשוק המקומונים ועלוני המידע. נו שוין.

עם זאת, למהלך הזה כבר הייתה השפעה נרחבת על פני כל תחום המדיה, כאשר היא סוחפת אליה גם ענקים בתחום, כפי שככל הנראה מדובר בצעד דינמי שיהיו לו השלכות נרחבות על פני תחום התקשורת ומשרדי הפרסום החרדיים בעתיד.

אשדוד בכותרות לא ממש מחמיאות

הכול החל כאשר תושבי אשדוד התבשרו על פתיחתו של העלון החדש, ‘בשמחות’. הבשורה לא הרשימה איש בעיר שבו קיימת רוויה בתחום הפרסום הביתי, כמו בכל ריכוז חרדי אחר. מלבד החינמונים שמתרבים משבוע לשבוע והיומונים, רואים אור בעיר עלוני פרסום השייכים ליצחק גרינצייג, יזם מקומי ותיק (“אמצע השבוע”,  “פותחים שבוע” ו”קול הקריות”) וכן עיתון של ממש: “אשדוד בכותרות”. גם אם לא באופן רשמי, העיתון הזה שייך לבעלי ‘המודיע’. רק לאחרונה השיקו מגזין כרומו מרשים לעקרות בית תחת השם ‘מאמי’.

עד כאן הכל טוב ויפה.

במשך השנים קמו עלונים רבים שניסו להיכנס ולתפוס נישה בתחום, אולם היוזמות השונות מאחוריהן עמדו גופים שונים, לא צלחו.

גרינצייג נחשב לוותיק מאד בתחום, והיחיד שהצליח לחדור ולתפוס נישה רחבה הוא ‘אשדוד בכותרות’, כך שפתיחתו של ‘בשמחות’, כאמור, לא עשתה כל רושם. עם זאת, ככל שחלפו הימים, התברר שהפעם מדובר במשהו שונה, מהותי ורחב יותר.

ראשית, התברר שמאחורי ‘בשמחות’ (מקור השם: העיתון הודיע כי הוא יפרסם מידי שבוע את רשימת השמחות בעיר) עומד גוף עתיר ממון. הדבר בא לידי ביטוי בפרסום מאסיבי אגרסיבי מקדים שהציף את העיר והוא נועד לבשר לתושבים על הופעתו של המקומון, אך בעיקר בעובדה שהעיתון הציע לעסקים פרסום במחירים מגוחכים.

לדוגמא, 200 שקלים לעמוד כרומו צבעוני, כאשר העיתון מכיל גם עמודי תוכן (בעיקר מידע, לוחות זמנים של חברות התח”צ ועוד). ולא מדובר במחיר התחלה, אלא במחירים רשמיים ששרירים וקיימים מזה חודשיים כשאף נסגרו עסקאות ממושכות בהתאם למחירון.

חישוב פשוט מעלה שעד כה השקיעו היזמים קרוב למאה אלף שקלים בתוך תקופה של חודשיים, כאשר הכיסוי לא מגיע ל-10% מההוצאה.

הידיעה על פרסום במחירי-חינם גרמה לטלטלה בשוק, מה שגרם לבעלי העלונים המתחרים להגיש תביעה מהירה לבית הדין של ‘רבני הקריות’. שם נחשפו העומדים מאחורי העלון החדש: אריה בוים, שותפו של אברהם-מוישה מרגלית – בעלי רשת ‘אושר עד’. על ניהול העלון בפועל מופקד, לפחות רשמית, אברך צעיר בשם אלימלך שפירא – חתנו של בוים.

ככל שחלפו הימים, כך התברר כי בעלי רשת ‘אושר עד’ מעורבים בעלון החדש עד צוואר. הם מתייצבים אישית לפגישות במשרדי הפרסום, וכך גם עובדיה הבכירים של הרשת, הפכו לסוכני פרסום של העלון החדש.

וכאן נשאלת השאלה: מה מביא את בעליה של רשת המזון הגדולה בציבור החרדי להשקיע כסף ואנרגיה בעלון מקומי שספק רב אם הוא יכסה את ההשקעה בו, ובודאי שלא יניב רווחים? את התשובה ניתן למצוא בצלע השלישית של העיתון – פרסום ‘בראשית’.

מסלול עקיף

נדמה כי המוח שמאחורי העיתון הוא מוטי קוטיינר, מנכ”ל משרד הפרסום ‘בראשית’. קוטיינר, שעובד יד ביד עם בוים ומרגלית בקידום הרשת כשהוא מחזיק בתיק הפרסום שלה במשך שנים, הוא זה שיזם את הוצאת העיתון, כאשר בכך, לפי התוכנית, הם יוכלו לגזור כמה קופונים.

ראשית, קוטיינר עצמו יוכל להרוויח פעמיים: גם מהעמלה על המודעות שיחזרו לכיסו בעקיפין, וגם ליהנות מנתח הפרסום של יתר משרדי הפרסום שיפרסמו עמודים בעיתון החדש. החבירה עם בעלי ‘אושר עד’ נועדה לנצל את כח ההשפעה של הרשת על הקניינים ולתרגם את הדבר לגיוס מודעות.

השיטה מדהימה בפשטותה ועם זאת במקוריותה: קחו למשל את ‘אפיקים’. מדוע שהמשרד יפנה מודעות לעיתון של משרד מתחרה? אך כאשר הפנייה מגיעה מאושר עד שמבקשת מ’אסם’ להפנות תקציב פרסום לעיתון האשדודי, לא תהיה לאפיקים ברירה והוא יאלץ להפנות תקציבי פרסום ל’בשמחות’, גם אם ידוע שהוא שייך לקוטיינר.

הוא הדבר לגבי יתר ענקי התעשייה, כאשר בתום ההליך הסיבובי הזה נהנים ב’אושר עד’ וב’בראשית’ מחגיגה על כל החתונות: גם למכור את המוצרים, וגם ליהנות תוך כדי מטעימה ממשאבי הפרסום האדירים. תוכנית יצירתית, אין מה לומר.

המלחמה על האינצ’ הבודד

המהלך גרם למתחרים לזוע באי נחת. רעידת האדמה הראשונה נרשמה כבר והיא הייתה דווקא בעוצמה של 7 בסולם ריכטר: ב’אשדוד בכותרות’ ביקשו לנגח את העיתון החדש ואת יזמיו, והם סיקרו בצורה מחמיאה את פתיחת חנות ‘רמי לוי’ באשדוד, כאשר לא חסרו בכתבה עקיצות מרומזות שהופנו לעבר בעלי העיתון החדש – בעלי ‘אושר עד’.

התגובה לא איחרה לבוא, והיא הייתה קשה ובעיקר ממוקדת: שבוע לאחר מכן החלה ‘אושר עד’, בצעד מפתיע ותקדימי, לפרסם מודעות בעיתון ‘המבשר’. מעבר לעובדה שעצם הפרסום שנעשה בידי חסידי גור המחרימים בשיטתיות את העיתון המתחרה נחשב לתקדים ונועז, אך מה שהפתיע בעיקר הייתה העובדה שלא פורסמו פרסומות דומות לא ב’המודיע’ ולא ב’יתד נאמן’.

המסר נועד להגיע לבעלי ‘המודיע’ שהם כפי שאמרנו מראש, גם אם לא רשמית, הבעלים של ‘אשדוד בכותרות’, והוא הבהיר לאמור: אם לא תרסנו את העיתון האשדודי, תקציב הפרסום יועבר ל’המבשר’ כאשר בעקבות ‘אושר עד’ ילכו גם עסקים נוספים ששייכים לחסידי גור ואשר עד כה החרימו בעקביות את המבשר (רשת ‘אור החיים’ למשל, זו רק דוגמא אחת). המהלך ישבור את החרם על המבשר ויפגע קשות ביומון הוותיק ‘המודיע’.

ב’המודיע’ סירבו לבלוע את התגובה המרה, למרות שבעיתון יודעים לומר כי הבעיה אינה שלהם וכי לא חסרים גורמים אחרים בגור שידאגו להעמיד את בעלי ‘אושר עד’ על מקומם (אלימות?). עם זאת, גורם בכיר ב’המודיע’ כבר אמר לנו כי הצעד לא יעבור בלי תגובה. “המודיע אולי הפסיד את תקציב הפרסום של ‘אושר עד’ שבלאו הכי לא היה גדול, אבל ‘אושר עד’ הולכים להפסיד הרבה-הרבה יותר”. סתם ולא פירש.

תגובות

מוטי קוטיינר סירב להגיב לדברים ואמר כי “עבירות שבין אדם לחברו אין יוה”כ מכפר עד ש…”.

מרשת ‘אושר עד’ נמסר כי מדובר בסיפור בדיוני. “האחיזה היחידה שלא במציאות היא, כי מו”ל “בשמחות” נשוי לבתו של ר’ אריה בוים. אין לנו כל עניין עסקי בתחום המו”לות והמדיה”.

מ’אשדוד בכותרות’ נמסר בתגובה: “לדברים אין שחר. ‘בשמחות’, עיתונו של אריה בוים, אינו מתחרה של העיתון מאחר והוא עלון פרסומי ולא עיתון בעל תכנים חדשותיים. העיתון לא נקט כל עמדה בעד או נגד ‘אושר עד’, ועובדה שמודעות הרשת החרדית ‘אושר עד’ התפרסמו בעיתון לצד המודעות של רשת ‘רמי לוי’. ‘אשדוד בכותרות’ מאחל ברכת הצלחה רבה הן לבעלי ‘בשמחות’ כמו גם לכל הגורמים המוזכרים בכתבה, החל מבעלי ‘אושר עד’ (ידידיו וגם שכניו של העיתון) וכלה בפרסום ‘בראשית’ והעומד בראשו שקשריו עם עיתונינו ידועים ומפורסמים”.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

33 תגובות

  1. וואו, חתיכת סקופ הבאתם פה.

    משום מה, התגובה של מוטי משכנע אותי שזה כן נכון

  2. אני יודע על אחד ממשרדי הפרסום המובילים, ששם הגיע לפגישת שכנוע ר’ אברהם משה מרגלית ובוים.
    הסבירו בטוב טעם למה רק בשמחות שווה לפרסום באשדוד, ושום דבר אחר לא רלוונטי. משהו כזה, אל תתפסו אותי על המילה.

  3. מי המטומטם שחושב שלאריה בוים יש כוח להתעסק בזוטות כאלו?!
    אולי יש לו זמן אבל הוא יושב כל כך טוב שעמלות לא מעניינים אותו.

  4. ושמחת בחגיך!

    הצלחתם להצחיק אותי לכבוד פורים
    קוטיינר אין לו כבר מה לעשות אלא להתעסק עם מקומון של מודעות מכירת קמח מנופה 2 יחי’ ב20 ש”ח?
    בוים מתעסק לו עם מלחמת מחירים של 200 ש”ח
    מרגליות עסוק עם “ולדמיר המפיץ”?

    הזוי

  5. נשמע בדיוני
    אם כי לא מופרך

    אריה בוים? עיתון ? (זה השקלים שלו , נו ב’מת? )


    (יותר מסתבר שהוא הגב של העיידעם)

    מה שיותר מוזר לי, מה זה מעניין את פאשקוויל ???

  6. אני קצת מעורב בעניין, והתוכנית של הקמת עיתונים עירוניים, אמת לאמיתה.
    חכו ותראו.

    או שאולי כעת בגלל הכתבה ישתנו היוצרות, אבל זה התוכנית וקטיינר למיטב ידיעתי עובד על זה לא מעט.


  7. עם כל הכבוד למוטי הכותב – ויש כבוד, אני מוכרח לומר שכל מה שנכתב בקטע ‘מסלול עקיף’ , הוא פשוט הזוי, קונספיצריה, ומשולל המציאות.

    א. אריה בוים. לומר שהבחור עומד מאחורי העיתון, עוד נסבל. מדובר בבחור שלא ממש מבין בפרסום ולא יודע איך התחום עובד – ומבחוץ הכל נראה מקשה זהב טהור. (על אף שקשה להאמין שהוא יתעסק עם עשרות אגורות).

    ב. מוטי קוטיינר. אמנם בחור פרגמטי, שמבין שאין ברירה והוא חייב לשתף פעולה עם ‘המבשר’ (וסולחים לו על זה בגור, כמו לקלוגמן מקליעה). אבל תשכחו מזה שהוא יצא לקרב חזיתי מול המודיע בגזרת המבשר. הבנאדם גר בקישקע של קריית הרים לוין, ולא בבני-ברק, והוא מושרש טוב בגור (שלא כמו בוים שגור מעניינת אותו ת’קדחת). ובכל מקרה העיתון לא שלו! חד וחלק.

    ג. עמלות. מעיתון שבשיאי-שיאי הריווחים שלו ניתן לעשות 150 ש”ח ריווח נקי לעמוד, מוטי קוטיינר מטריף את משרדו היוקרתי לפרוטות האלו? נו מה.

    ג. בשמחות. יש מצב שמוטי קוטיינר יקרא לעיתון שם מצחיק כמו ‘בשמחות’? פחחחח.

    ד. העובדות הן פשוטות ביותר:

    האיידעם של בוים הוציא עיתון, עם גב וגיבוי מהשווער שלו (זו הנדוניא, מה רע?). וכמובן הוא מבקש מאנשי מפתח למיניהם שיעזרו לו, כמו כל בעל עיתון חדש (מנסיון). אין כל צורך לצאת מהכלים.

    ה. אשדוד בכותרות. מי שמכיר את גיזרת המלחמה שם יודע שהדם הרע זורם בעיקר בין הגערער של ‘בכותרות’ ובין הגערער של ‘הקריות’, ותו לא. בכותבות לא מזיז לו בכלל ‘בשמחות’.
    אז מה הסיפור? פשוט מאד. בוים התרגז על אשדוד בכותרות (המודיע) שפרגן מדי הרבה לרמי לוי והחליט להתנקם בו ב’המבשר’. שום קשר קלוש ל’בשמחות’.

    ו. כל אלו שאינם גערעס, יכולים לומר כמו מנחם בגין: אני מאחל לשלושת הצדדים הצלחה.

  8. על הגערערס האלימים והכוחניים אפשר להאמין הכל.

  9. קונספירציה הזויה או מהפכה נוספת בענף הפרסום והמדיה?

    אפשרות א’

  10. כאחד שמכיר קצת מקרוב הכל קשקוש הזוי.

    לעיתון הזה אין סיכוי, בוים אשדודי יודע את זה יותר טוב מכולם אבל נותן לחתן המתלהב שלו לבזבז כסף קטן בשבילו אולי כדי שיפסיק לחפור לו.

    כנראה שהחתן מנצל את כל קשרי השווער כדי שיעזרו לו אבל אין מצב שהבדיחה הכושלת הזו תהפוך ל”מיזם”.

    מה שיפה כאן שכולם כאן גור כל המקומונים המדוברים בינתיים 5 באשדוד בבעלות גור. בוים גורי וככה גם מוטי קוטיינר ואפילו הדיינים…

  11. חוצניקל’ה?

    החתונה השפיעה עליך קשות?

    או שזה פוסט פורימי?

  12. כבר התרגלתי לצבע האתר הסגול. מטשטש לי בעיניים האדום-שחור הזה.

  13. על הכתבה הזאת נאמר,עיתונות חרדית במיטבה

    הבחורציק שהקים את העיתון בשמחות אכן חתנו של אדון בוים מאושר עד.
    הוא ולא אחר רץ ממשרד פירסום למשנהו כדי לשכנע לפרסם בעיתונו,לגיטימי, וכל הכבוד
    בגלל שהוא חתנו של אדון בוים לא נאסר עליו לשבת בבית ולא להצליח בביזנס,ולהיגרר להשמצות פנים גוראיות

    אכן באשדוד יש מלחמת עולם בין העיתונים אבל זה לא רק שם זה בכל עיר ועיר כל מקומון שנפתח שנים נפתחים מיד אחריו.(רוב המקומונים נשלטים ע”י גוראים מצליחנים)

    עם כל הכבוד כל הקונספירציה שכאילו מוטי קוטיינר עומד מאחורי המהלך אינו אלא שטות והבל ורעות רוח, גם אם בוים רוצה לפרסם הוא לא צריך לפתוח עיתון בשביל זה, הוא פשוט משלם כמו שכולם משלמים,

    עוד טענה אוילית זה שאושר יבקש מאוסם שיבקשו מאפיקים שיכניסו עמודון למקומון בדרום הארץ, נו באמת

    מסקנתי זה שמישהו מעורב פה עד צוואר בפוליטיקה המסריחה באשדוד

  14. אז ככה:

    אני בדקתי את העובדות – ותאמינו לי שאני יודע איך לבדוק – והממצאים שלי הם כדלהלן.

    מאחורי העיתון עומד אריה בוים. הוא ולא אחר. עובדה שלכל הפגישות מול משרדי הפרסום והחברות מגיעים אריה בכבודו ובעצמו, אברהם-משה, וכן עובדי הרשת הבכירים כמו אלי ברינר.

    המטרה של בוים היא אכן לא אשדוד והוא בהחלט הולך על הזירה הארצית. אשדוד היה רק בלון הניסוי שלו.

    מי שיזם את הרעיון הוא קוטיינר שכבר חולם על כך תקופה ארוכה (מידיעה). קוטיינר מדבר מזמן על הקמת רשת מקומונים ארצית ואכן המטרה שלו פשוטה מאד. במקום להוציא כסף לאחרים, להשאיר את המודעות ‘בבית’ ולהרוויח פעמיים. ותאמינו לי, זה לגיטימי (בעבר דובר על מעורבות של פרסום גל במקומון אחר).

    מה שכן, בוים הוכיח במהלך הזה שהוא מבין במכירת מוצרי מזון אבל לא בכל התחומים. עובדה שבעיתון האשדודי הוא עושה את כל השגיאות האפשריות. העיתון מפסיד מדי שבוע ולא עושה רושם בכלל שהוא מצליח לתפוס אחיזה. אין ספק שהוא הולך לירוק עוד הרבה דם עד שיתחיל לראות רווחים, וגם כשהם יהיו הם לא יהיו משהו.

  15. שטויות והבלים.
    בא נאמר שאם זה היה נכון זה היה הדבר הראשון שלבוים אין סיכוי להצליח בו…

  16. אתה מגוחך עם ה”עובדה” שבכירי הרשת נפגשים עם משרדי הפרסום.

    תבדוק עם מי שאתה רוצה ממשרדי הפרסום, אף אחד מהם לא ראה שום פרצוף מלבד את אדון שפירא בעצמו, אולי היו טלפונים פה ושם של עזרה מצד החברים וזה בסדר.

    רוב המפרסמים לא ידעו בכלל שהוא חתן של בוים, זה לא כתוב על כרטיס הביקור שלו.

  17. למה זה מצחיק אותי?
    כי אני כעת חוזר מקנייה באושר עד, אחד הסניפים, אין חנייה בכל האזור, אין עגלות פנויות
    קופות עמוסות בתורים ארוכים.

    אין לי מושג בהנהלת חשבונות, הכנסות מול הוצאות
    אבל רק כדי להבין את המחזור, ממוצע הקניות לפני ואחרי בקופות היה סביב ה-1000 ש”ח, ממוצע לבן אדם כ-6-10 דקות בקופה, סה”כ 20 קופות (אולי אני טועה במספר הקופות המדויק), בחשבון מהיר, בהנחה שהיתה פה הגזמה רצינית בערך 1,500,000 (מליון וחצי ש”ח) ליום בסניף הזה.

    תכפילו במספר הסניפים (7 נכון להיום).

    כעת נעבור לעיתון, ושוב נגזים לכיוון השני.
    56 עמודים, 400 ש”ח לעמוד 22,500 (עשרים ושניים אלף ש”ח) לשבוע. ללא חישוב ההוצאות.

    כל מילה מיותרת.

  18. @ קניין:

    חבל שעמדת מול המחשבון ועבדת קשה

    כולה מלחמת עולם שהאתר יתגייס לטובת אחד העיתונים

  19. אין לי מושג למה חוצניק לוקח קומוניקט חריף ככל שיהיה ומכניס אותו לבלוג כאילו היה הלכה למשה מסיני.
    כל הסיפור ההזוי הזה הוא בבחינת ‘לך תוכיח שאין לך אחות’
    עוד שנים יאמרו כמה מפגרים זה לזה ‘אז מה יצא מהעיתונים של בוים?’

    רק שאלה קטנה חוצניק, יש עורך באתר שהוא אשדודי. לא שאלת את עצמך למה לא שלחו לו את החומר? אולי כי הוא לא היה מעלה בדעתו להעלות כזה אוסף אותיות משונות

  20. עבדות
    א. אשדוד בכותרות- העיתון היחיד באשדוד
    ב. קול הקריות עיתון עם קהל יעד נשים.
    ג. במשחות משתולל ולא מוגדר

  21. העובדות הם

    קול הקריות משתנה רק כשיש תחרות, פתאום ידעו לעשות צבעוני את קול הקריות וכשהיזם מביתר פתח עיתון פתחו את פותחים שבוע ולבסוף רכשו אותם וסגרו את העיתון, וכך גם עכשיו כשאת העיתון אמצע השבוע התחילו לעשות צבעוני.

    בלי כל התחרויות האלו היה עד היום לתושבי אשדוד עיתון בשחור לבן ויכול להיות גם לא מהודק, לכן התחרות רק מחנכת את בעלי קול הקריות שעיתון צריך לפתח ולא להדפפיס כמו פעם, וכך גם השירות, והשיטה לרכוש עיתונים או לא לתת לאחרים להיכנס לשוק אינה עובדת בכל מצב, כי במבחן התוצאה לבעלי בשמחות יש יותר כסף בבנק.

    ואיך שכחתי שגם הד העיר נסגר פתאום, ומי שיודע יודע איך נסגר.

  22. הבעיה שעיתון “אשדוד בכותרות”, הוא עיתון ללא תוכן,
    האשדודים כבר יודעים איך יראה העיתון, עוד לפני שהם מקבלים אותו,
    שבוע אחד הכתבות עוסקות בחנופה לרב ליברמן סגן ראש העיר ששופך המון כסף על פרסום בעיתון.
    שבוע הבא זה הרב טסלר גם מעיירה ומהמודיע.
    ושבוע אחד משה גרינבוים מכבי,
    שבוע אחד מראש המועצה הדתית
    ואין בעיתון שום כתבה מענינת.
    זאת בניגוד לבני ברק שיש להם עיתון ‘קול העיר’
    לכן העיתון היחיד שרלוונטי הוא ‘קול הקריות’,

  23. ינקלביץ כתב:

    הבעיה שעיתון “אשדוד בכותרות”, הוא עיתון ללא תוכן,
    ….
    זאת בניגוד לבני ברק שיש להם עיתון ‘קול העיר’
    לכן העיתון היחיד שרלוונטי הוא ‘קול הקריות’,

    אם אתה מחפש עיתון עם תוכן ואתה משווה לקול העיר בבני ברק, מה בדיוק מצאת בקול הקריות? חוץ מפרסומת באותו שטאנץ כבר כמה שנים, אפי’ כתבה מלוקקת אתה לא מוצא שם.

  24. תבין ‘ב’קול הקריות’ אתה מקבל מידע אמתי על כל החניות שנפתחו או שנסגרו באשדוד, – מידע על מכירות ועסקים רלוונטיים
    באשדוד בכותרות אתה מקבל רק חנופה זולה לעסקנים, אז מה יש לנו כאן, גם לא עיתון חדשותי מעניין, וגם לא עדכונים על מכירות ועסקים.
    לכן אני מעדיף ‘קול הקריות’.

  25. א. פעם אמרו שהחדשות היחידות בעיתון ‘קול הקריות’ זה לוח הזמנים של אגד שרדזמינסקי מעלה שם כל שבוע. שאר הפרסומות הם העתק הדבק.
    ב. אשדוד בכותרות – כן , מה לעשות עיתון אינטרסנטי ששיך למשפחת קנופף ולאחיין שלו ליברמן.
    ג. חבל – חבל באמת שבעקבות המחלוקות האלו, משפחת פרוש מרוויחה כסף. איך אמר לי מישהו אחרי הבחירות, ליצמן הרס? לא, הוא רק בנה. בנה את יתד. בנה את דגל. ועכשיו הוא בנה את פרוש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן