מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מרכז העניינים
חינמון ארצי
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
WebDuck
בניית אתרים
מילר פוינט
משרד פרסום
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

גילינו אותם ברשימת המפרסמים המובילים של השבוע, במצעד החרדי. אנחנו מכירים את מנטה מקרוב ומפרגנים להם על הכניסה החדשה למצעד. מקווים לראות אותם שם לפחות עוד פעם אחת, והלוואי שהרבה יותר. מודעת ‘דאבל’ אנחנו רואים כמעט כל שבוע. פרסום ‘קוואטרו’ בקושי רואים, אבל יש. ‘דאבל קוואטרו’ זה משהו נדיר לכל הדעות.

menta6

menta

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

19 תגובות

  1. סחטין, כל הכבוד להם.

    יש שם משהו טוב ללא כל ספק

  2. לא מאמין.
    ככה שקוף? מה גרם למה?

    ההגנה עליהם באחד הפורומים הועילה לקבל את תקציב הפרסום או שחלק מהפרסום היה להגן עליהם?

    לעצם הפרסום,
    יפה מאוד ומסקרן.

  3. מכיר את יוסי ברויער ממנטה… מאחל לו הרבה הצלחה

    הפרסום נראה חלש לטעמי
    אבל נוכחות כזו בוודאי תהיה אפקטיבית

  4. ואני חושב, שבהחלט אפשר ללמוד מהם.
    גם העיצוב מושך, וגם הכיוון לתפוס ים של מקום בעיתון מפולח אחד – מדברת אליי מאוד.

  5. תודה על הפרגון.

    למקשים למיניהם, הקמפיין היה מיועד למגזין המאד ספציפי והמאד ייחודי שהופק ע”י מערכת ‘משפחה’. לצורך מטרה זו, הקמפיין הינו בולט, שונה ואלגנטי.
    מטרתו הברורה הייתה, החדרת הרעיון של צמד האמרגנים המוכרים והמצליחים גם יחד, תחת מטריה של עסק אחד משותף.

    שוב תודה,
    קובי רוטנברג – מנטה

    נ.ב.
    למי ששאל על ההגנה בפורומים למיניהם, אז כן זה תמיד כלול בחבילה ובוודאי כאשר אתה מכיר ויודע את האמת וישנם כאלו אשר מנסים להכפיש ולהעליל ללא הצדקה.

  6. לדעתי מנטה הולכים להיות הדבר הבא בפרסום החרדי.הם רעבים.צעירים ומוכשרים מקוה שיהיה להם אורך רוח וסבלנות .בסוף זה יגיע ולעינינינו.ספרתי 8 עמודי פרסום.בעיתון משפחה המכובד ועוד במגאזין נושא. אני מעריך עלות של עמ 6000 כפול8 48000 שח סביר להניח שלא זה הסכום שהוציאו המארגנים המדופלמים.מה שמביא אותי לשאלה כמה הם שילמו?לערכתי לא יותר מ3000 שח .וכאן אני רוצה לחוות דעתי .כשלקוח מכובד ומבוסס רואה קמפיין כזה של לקוח שאינו מהמובילים במשק הוא רואה את זה בעין רעה .אם זה היה בכוח הפרסום מילא.אבל משפחה ?חה.חה.חה

  7. ועל זה אמרו חז”ל, כשאין קריאייטיב שופכים מדיה.

  8. גיזמו,
    הגזמת.
    המודעות יפות אפילו יפות מאד… נכון אתה צודק שאין כאן קריאייטיב של וואו, אבל יש לך כאן קמפיין בולט ורציני מאד שבא ליקר מישהו ואני חושב שהם ביצעו את זה כמו שצריך.

    אמנם אני הייתי חושב גם על המגזין הקבוע של משפחה כמדיה רלוונטית, אבל כמו שאמר מספר הודעות מעלי קובי רוטנברג (בעלים של המשרד, לא?) ממשרד הפרסום ‘מנטה’ שהמטרה שלהם הייתה לעיתון הזה ספציפית וזה נראה לי הגיוני לגמרי.

    אהבתי.

    אדוור..

  9. המודעות לא יפות ולא קריאייטיב. לכתוב לשמוח… להתרגש… וכו וכו’. מילים נרדפות לא נקרא קריאייטיב אלא מה שהמורים בבתיה”ס קוראים The Easy Way Out. או בלעז, הפתרון הקל ללא מאמץ (וללא שום קריאטיביות) זה לגמרי חפש מתחת לפנס.

    מודעות משעממות, שכאמור אילולא שפכו כמויות של מדיה וביזבזו את כספי הלקוח לריק (וכאן הנקודה שתיכף נרחיב) אף אחד מאיתנו לא היה שם לב ולו לרגע למודעות המשמימות הללו.

    וכאן, בדיוק כאן, המשרד עשה לעצמו עבודה קלה (על חשבון ממונו היקר של הלקוח) במקום לקחת עמוד, ולהבריק בקריאייטיב, הוא בזבז 8 עמודים כדי שמישהו ישים לב לשיעממומון.

    כמה קל. כמה כואב. אם אני הייתי הלקוח… נו שוין.

  10. גיזמו,
    שוב הגזמת.

    אמרתי כבר לפני כן, אין כאן קריאייטיב.
    אין לי מושג אם אתה בוגר של אחד ממפעלי הקריאייטיב סטייל ACC או הבצפר, אבל אם היית, בוודאי היית יודע כי לא כל מודעה אמורה להיות עם קריאייטיב מיוחד ומרשים, אלא מותר לו גם להיות ענייני ותכליתי, כמו במקרה דנן.

    ודרך אגב, הלקוח כנראה רצה לשפוך את הכסף כי אם לא, הוא לא היה מסכים להניח אותו על השולחן.

    אדוור..

  11. דווקא במקומות בהם אני למדתי, פרסום בלי קריאייטיב, או קריאייטיב משעמם, או מודעות כאלה היו נפסלות על הסף.. אבל מי יודע, אולי בביצפר שינו את הכללים מאז שאני למדתי… (בעצם אני למדתי עוד לפני שהמציאו את הביצפר..) ואני זכיתי ללמוד ביותר ממכללה אחת.

    אני מתאר לעצמי שעוד מלמדים שם את היסודות הפשוטים – למשל שפרסום צריך לעבור 3 שלבים, קשב, העדפה, הנעה לפעולה.

    ומסתבר (טוב שיש את המגזר שלנו כדי ללמוד מה לא לעשות…) שיש 2 דרכים לייצר קשב.

    האחת – החכמה, המבריקה, והמקובלת. לעשות קריאייטיב, כזה שעוצר, כזה רלבנטי שמעביר את המסר בצורה חדה (ועניינית אמרנו) ובצורה שמעוררת מעורבות הצופה. ואת זה אפשר לעשות בעמוד. (או בדאבל, אם צריך).

    ויש גם את השיטה הנחותה, היקרה, וחסרת הטעם, בה הלקוח משלם על רדידות המפרסם שלו, והיא שיטת ה”בוא נשפוך מדיה, כי אין לנו ממש קריאייטיב ואחרת אף אחד לא ישים לב אלינו”. ובה שופכים עמודים בלי להגיד כלום, רק כדי למשוך תשומת לב.

    אתה ראית פעם את שלמור (מו”ר גדעון עמיחי) עושים קמפיין של 8 עמודים? אני מבטיח לך שגם לא תראה. בחיים. ותאמין לי שזה לא משיקולי תקציב. שלמור עושים קריאייטיב בעמוד. או בשלט, או בלוגו של הארץ (שהם שינו אותו בצורה נפלאה בשביל טמבור). זה קריאייטיב. זה לייצר קשב, ולנצל כל שקל של הלקוח לאפקטיביות פרסומית.

    ואני מבטיח לך, שאורנג’ או טמבור או שטראוס או כל לקוח שמכבד את עצמו ולמד קצת, טיפה, ממש מעט פרסום/שיווק, יבין שקמפיין כזה מועיל רק למישהו אחד. למשרד הפרסום. ולא יאשר אותו בחיים. שהרי הוא יכל והיה אמור לקבל קמפיין של עמוד אחד, מקסימום דאבל. או בוא נתפרע אם יש סיבה, טריפל. אבל כאן, זה נטו לבזבז כסף ללקוח ולגזור קופון על אפס עבודה.

    את זה יכול לאשר רק לקוח שאין לו מנהל שיווק מקצועי. וכן. באמת, מכל הלב, כואב לי הלב עליהם.

    כן, הם קיבלו את החשיפה במשפחה. השאלה, אם באותו תקציב, הם לא יכלו לקבל חשיפה פי -5 (בעוד 5 עיתונים…) והתשובה היא, בוודאי שכן. בלי שום ספק. מודעה קריאטיבית אחת, ומדיה בכל העיתונים או בחוצות או רדיו או אינטרנט או כל-דבר-אחר-שעולה-על-הדעת.

    לקוח שמאשר קמפיין כזה, של 8 עמודים!! 8 עמודים!! ללא שום הצדקה קריאטיבית, ללא שום תועלת בין העמוד הראשון לשני לשלישי וכן הלאה, ללא שום מסר מכל בזבוז העמודים הללו, למעט תחושה קשה של כאב לב על הלקוח… לקוח כזה, ראוי לקמפיין כזה.

    אני באמת מרחם על הלקוח הזה. ואני באמת מקווה שהוא יקרא את הדברים, ובפעם הבאה, יבקש לקבל מהמשרד שלו קריאייטיב מוכר ולא שישפכו לו את הכסף לריק.

  12. גיזמון, רוצה ללמד אצלי?
    יש לי מכללה למגזר בפוטנציה.
    צודק בכל מילה.

  13. וזה מה שקורה כשרואים רק מהצד של הצופים את המערכת..

    כי אם הייתם רואים את זה מצדם של משרדי הפרסום, אולי הייתם מבינים יותר..

    אולי הלקוח הוא זה שהתעקש לתת עמוד פרסום לכל אמן מיוצג? אולי בכלל האמנים הם אלו שבחרו לבצע מודעות בהתאם למודעה של הלקוח?

    יכול להיות עוד הרבה דברים לפני שרצים ומאשימים את המשרד בתאוות בצע.

    מה גם שלפחות לפי דעתי היתה כאן מטרה שונה לגמרי. היתה פה מטרה של תחושת שליטה, אין מוזיקה חסידית ללא ה’לקוח’.. וזה בהחלט עשה את זה.

  14. נו באמת… אפשר ללמד זכות, אבל אי אפשר להיות לגמרי נאיבים.

    ורוב האנשים כאן, כולל עבדך הנאמן מדברים דווקא מהצד של המשרד : )

    כבר הוזכר כאן, שאין ספק שהלקוח אישר, אין ספק שמכרו את הרעיון ללקוח. השאלה איזה לקוח עושה כזו טעות? רק לקוח שאין לו מנהל שיווק מקצועי (שלמד שיווק…) ובוא נניח שללקוח הזה אין כזה.. (ניחוש פרוע…)

    ואם אמנים מבקשים לקבל עמוד זהה!! לכל אחד, ללא שמץ קריאייטיב. אני מקווה שהמוסיקה שלהם קצת יותר טובה מזה…

  15. איך היה אומר נחום?

    “גיזמו לטובה”

    אבל עדיין כל הכבוד לצוות במנטה…
    כי למרות הכל, בתכלס, זה זה!
    זה שהמשרד לא כיבד את עצמו? שיקולים שלו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן