פוסט אורח // נחמיה רוזנפלד
תחת הכותרת “פרסומת מגניבה לחופשה כשרה בכיכובו של הזמר והשחקן שולי רנד“, הופיעה באכסניה זו פרסומת לחופשה ביישוב אור הגנוז. בעיניי מדובר בפרסומת לא מוצלחת, אבל זה פחות מפריע לי.
בסרטון נראה אברך צעיר שבא להתייעץ עם האדמו”ר שלו (שולי רנד), לאחר שהבטיח למשפחתו חופשה והוא לא יכול לקיים את הבטחתו, בטענה “מה, יש כזה דבר חופשה מהקדוש ברוך הוא?”. הפתרון של האדמו”ר הוא “חופשה דקדושא”, שאת זה כמובן תמצאו ב… כרמי אור הגנוז.
השימוש הזול באלמנטים דתיים (“חופשה מהקדוש ברוך הוא”) מרגיז. אתם רוצים למכור לנו חופשה? תמכרו חופשה, אל תמכרו אותה באיצטלא דקדושה. אבל גם זה פחות מפריע לי, מה שהפריע הוא המבטא של “האברך”.
הרבה תקציבים עברו בים הפרסום החרדי מאז ימי הבורות המוחלטת של המפרסמים החילונים והרמה ההתחלתית של משרדי הפרסום החרדים. מנהלי שיווק, סמנכ”לים ומנכ”לים חילונים שמתמצאים בניואנסים הכי דקים של המגזר החרדי, הם עניין שבשגרה. הסטיגמות והסטראוטיפים הולכים ונעלמים, והפרסום החרדי מצליח לייצר הברקות ופרסומות איכותיות.
ודווקא כשמגיעים לתחום שאמור להיות הכי חדשני וקריאייטיבי, נופלים לסטיגמות הישנות. לעתים נדמה שכל סרטון פרסומת לחרדים חייב להתחיל עם שני חרדים שיושבים ולומדים גמרא. כי הרי מה חרדים עושים? לומדים גמרא, כמובן. ואיך חרדים מדברים? במבטא אידישאי, בנימה של פלפול והמהדרין מוסיפים סיבוב עם האגודל. כך זה היה בפרסומות המחרידות של פיקוד העורף, כך גם בסדרת פרסומות של מכון לב, אפילו פרסומת לענן של בזק הייתה סטראוטיפית למדי.
נכון שענף הסרטונים עדיין לא מפותח דיו במגזר, אבל זה לא אומר שמגיע לנו רמה ירודה של פרסומות. הגיע הזמן שגם בסרטוני פרסום יעשו תסריט קצת יותר מתוחכם שלא בנוי על סטיגמות. נכון, לימוד התורה הוא מרכיב עיקרי בחיים שלנו, אבל אנחנו עושים דברים נוספים מידי פעם. אה, וגם אין לנו מבטא אידישאי, לפחות לרובנו.
על רקע זה, אהבתי את הפרסומת החמודה של קדם, והפרסומת המצוינת של ג’רוזלם אסטייטס שעשויה באיכות גבוהה ובלי לזלזל באינטליגנציה של המגזר.
הכותב הוא איש יחסי ציבור ויועץ תקשורת
