רגע לפני נעילת האירוע הגדול של ‘פרוג’ – מעצבים את המחר – הכריז אחד השופטים על שלושת הזוכים בתחרות הקריאייטיב “הופכים את היוצרות”.
שעה ארוכה עמדתי מול התצוגה הבלתי נגמרת ובהיתי במאות הכרזות המעוצבות. תחילה הקדשתי שניות ארוכות לכל מודעה, אך ככל שחלף הזמן חיפשתי גירויים בולטים, עיצובים מרשימים או כותרות שתופסות את העין.
באותם רגעים חשבתי להציע למארגנים, כי להבא, יבצעו סינון ראשוני ויפסלו את המודעות שלא עוברות את הרף המקצועי המינימלי, ולאחר מכן יבצעו סינון נוסף באמצעות שופטים, רגע לפני היום הגדול. בתערוכה, לעניות דעתי, יש להציג עשרות מודעות איכותיות בלבד, כאלה שעלו לגמר הגדול וראויות לבוא בקהל.
ככל ששמתי לב, רוב המודעות עסקו במחסור של המעצב העצמאי, בטון בכייני, והמסר הופנה ללקוח המזדמן: “שלם את חובך כי אין לי כסף לאכול”. הטיעון הזה אולי נשמע טוב בטלפון, כשהמעצבת משמיעה ברקע בכי קורע לב של תינוק רעב, אבל כאן – שוב, לעניות דעתי – המסר צריך להיות מכוון למישהו אחר. המטרה: לעודד חקיקה אקטיבית בנושא התשלום ליוצרים העצמאיים. מי יקדם את החוק הזה? הלקוחות המעצבנים שלא משלמים?
הנה מודעה טובה, שהציגה מסר ברור והופנתה לאנשים הנכונים:
המודעה הבאה פונה למעצב וקוראת לו לפעול לשינוי המצב.
אני לא יודע אם המודעה הזאת מעודדת חקיקה פעילה, אבל העיצוב הטיפוגרפי והכותרת הבולטת עשו את שלהם. אהבתי.
והנה המודעות הזוכות:
לסיום, אשמח להכיר ולראיין את היוצרים והיוצרות שיצירותיהם מתפרסמות בפוסט זה. אם הגעתם לכאן, צרו איתי קשר 🙂
3 תגובות
היתה כרזה רביעית, כותרתה – “אשר יצר”.
היא גם היתה עם הברקה יפיפיה, למה לא פרסמתם אותה?
גם אני מסתקרנת לשמוע את חוות דעתכם על המודעה של “אשר יצר”.
כנראה לא היה בה את ‘האדם בחכמה’