WebDuck
בניית אתרים
מרכז העניינים
חינמון ארצי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מילר פוינט
משרד פרסום
אינני יודע אם יש מנצחים, אך המפסיד העיקרי הוא הרגש לדברים שבקדושה, שהגיע הזמן, לצערנו, שצריך לעוררו כמו יתר הריגושים האחרים
DAF YOMI (3)
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת ק. נוגל

דף היומי. נקודת מפנה חשובה בתולדות העם היהודי במאה הזו. רפורמה שנפלה כפרי בשל והתקבלה ללא סייגים על כלל רובדי הציבור. כותלי בית המדרש יוכיחו על קשת אנושית רחבה, מאנשי סטארטפך ועד אורזי קרטונך, הגודשים את חלל בתי המדרשות והיכלות התורה, נוטשים לזמן-מה את הבלי העולם הזה ומותירים לכדור הארץ לנוע על צירו לבדו.

מנומנמים על יד דרוכים, תלמידי חכמים וראשי ישיבות לצד בעלי בוסים, אלו ואלו שוזרים אחדות יהודית בלתי ניתנת לחיקוי סביב מוטיב ‘הדף היומי’.

עידוד ותמריץ ליוו תדיר את מפעל ‘הדף היומי’. הכל רצו לחתום שמם בסמוך לסיפור הגדול. בעבר נמנו (ועדיין נמנים) על סגל מעודדי הדף היומי מבחנים ותמריצים כספיים, איוש מגידי שיעורים בבתי כנסיות נדחים בערי הפריפריה ועוד כהנה וכהנה.

אך כמו כל דרבון ועידוד, ראשית כל, מומלץ ואף כדאי להתאימו לקהל היעד המתאים, לוודא שאנו חולקים בשפה אחידה ומשותפת ועונים נכונה על צרכיו.

ובכל זאת נדמה, כי בכול הקשור בין צרכים עדכניים לבין מקדש-מעט וחדרי הספח ישנה האטה בקצב. סיגו ושיחו של היכל התורה היה של קדושה ומאס בדיבורים בטלים, כך שמגמות החוץ לא היו בראש מעיינותיו. ברם, השוני שמעט חלחל הוא בחלקו הקדמי, שם נזקף לוח מודעות מיותם השייך לגבאי בית הכנסת (מי מוכן להמר על הכיבודים שלו?), בו הוא נועץ את כלליו הנוקשים ללא אפשרות להגיב או לתן הד לפרסומים שם.

והנה, לא מכבר (במושגים של חודשים) אנו ערים לטרנד פרסומי המעניק ללוח המיושן צבעים צעירים. מדובר על כרזות בזק ויראליות המשדלות לחבר את הצופה לממלכת הדף היומי. יצוין כי חלק מהכרזות נועדו להיות ויראליות ברשתות החברתיות ולא נראו על לוחות המודעות.

מאחורי הכוונות הטובות (שהן בהחלט הצד השווה שבהם) יש ניסיון ליצור הפרעה ובאזז ויראלי. במאמץ רב מנסים היוצרים למתג ולשווק את הדף היומי כפי שמפרסמים מוצרי צריכה אחרים, בטענה שאולי כך ידוגו “לקוחות פוטנציאלים” נוספים שלא מבינים שפה אחרת. חוץ מזה, מה יש? גם לשיעורי תורה מגיע קצת קריאייטיב.

עד כאן מקובל על כולם (כמעט). נעבור למידתיות של המרוץ: הו, כאן כבר יש לנו פורשים המנופפים בדילמה: בהכללה גסה, הדבר שרוי בסוג של שטח אפור, בו כל צבע מנסה לנצח על הטון, אך גם בהיעדר כללים ברורים, שומה להיות נאמנים למקור ולא לברוח ממנו חלילה.

וכאן נשאלת השאלה: האם עלינו להתמקד רק על הגדלת הכנסות, קרי, הגדלת משתתפים והגברת מודעות, או שמא גם ערוצי הפרסום לדבר שבקדושה צריכים להיות באותם סטנדרטים שקולים ומכובדים, להשתמש במטבע לשון רבותינו, ולא להיכשל חלילה בסאגה של ‘הפאסט-נישט’.

כאשר מתבוננים באותן כרזות, מפתה לחשוש שהן חלק בלתי נפרד מבועת האומנות המודרנית אשר חרטה על יצירותיה תחושה של המקצין מחברו משובח הימנו, כאותם ענפי פרסום המנווטים במודל ‘כגודל ההפרעה כך גודל ההשפעה’.

מנחם לדעת כי הבלם העיקרי של עולם הפרסום הוא בלם-האפקטיביות. כלומר, היצירתיות בפרסום היא רק צד אחד בנדנדה, כאשר בצידה האחר נצבת האפקטיביות, המדד ששומר על יציבות. האפקטיב מרסן את הקריאטיב שחפץ בכל מאודו לשבור שיגרה.

אך במסגרת דף היומי, האפקטיביות מעורפלת מעט. כללי הפרסום בקטגוריית הדף היומי לא נמצאים בפיקוח, ובמקרה שלנו, פרסום טועה לא יותיר אחריו מפסידים מובהקים. אינני יודע אם יש כאן מנצחים, אך המפסיד העיקרי הוא הרגש לדברים שבקדושה, שהגיע הזמן, לצערנו, שצריך לעוררו בדיוק כמו יתר הריגושים.

דעה: הדף היומי לא זקוק לקריאייטיב שלכם 1

דעה: הדף היומי לא זקוק לקריאייטיב שלכם 2

דעה: הדף היומי לא זקוק לקריאייטיב שלכם 3

דעה: הדף היומי לא זקוק לקריאייטיב שלכם 4

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

5 תגובות

  1. נקודה חשובה שיש לעורר עליה.
    כל הכבוד על הרמת הכפפה

  2. ערימת גיבובי שטויות ומילים גבוהות.
    התופעה שאתה מדבר עליה היא אולי בוואטסאפ.
    אני מכיר כבר שנים פרסומות מדהימות לדירבון לימוד הדף היומי.

    גבאים יקרים: המשיכו! אל תרפו!

  3. אורח יקר,
    דבריך המשוננים וחדי המסר ברורים,
    אבל,
    חשבת אולי שהבאזז הזה הוא בכלל לא סביב הדף היומי,
    תסתכל טוב מי ‘דואג לנו’ שנלמד יותר טוב,
    אולי האפקטיביות מוכיחה את עצמה ב’עצם הקריאייטיב’,
    ואולי בכלל יש מישו אחר שגוזר קופון מהתוכן הנלווה ופחות מהמסר העיקרי.
    אולי.

  4. אני אינני נמנה על היכל התורה, לא קשור לשום ישיבה ואני עובד בעבודה שמקדשת את עולם המעשה.
    אצלנו בחברה המודעה הזו (של מסכת מכות) יצרה מודעות לדף היומי ובעקבותיה נוצר שיעור קטן בחדר ישיבות מדי ערב.

    ואפילו אחת הבנות הלא דתיות אצלנו החלה להתעניין בלימוד הגמרא. 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן