מרכז העניינים
חינמון ארצי
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מילר פוינט
משרד פרסום
WebDuck
בניית אתרים
שער מוסף ‘דיוקן’ של ‘מקור ראשון’ הוקדש השבוע לפאנל עם שישה עיתונאים חרדים, או כמו שהגדירו זאת בשבועון הדתי: “בכירי התקשורת החרדית החדשה”
‏‏DIUKAN 1
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

טוב, מסתבר שלא רק את קוראי פאשקעוויל מעניינת התקשורת החרדית, אלא גם את הציבור הדתי-לאומי וקוראי ‘מקור ראשון’.

שער מוסף ‘דיוקן’, של השבועון הדתי הוקדש השבוע לפאנל עם שישה עיתונאים חרדים, או כמו שהגדירו זאת במקור ראשון, “בכירי התקשורת החרדית החדשה”.

הכירו את "בכירי התקשורת החרדית החדשה" 1

המרואיינים: שלמה קוק, העורך הראשי של בקהילה; יעקב גרודקה שהשבוע הפך לעורך הראשי של בחדרי חרדים; שמעון ליברטי הפוליטי של ‘הדרך’; ישראל כהן, כיכר השבת ואיפה לא; ישראל יוסקוביץ, הפרשן המדיני של משפחה ואסתר לדרמן מנהלת מגזין הנשים של בקהילה ‘פנינה’ (והנה על הדרך כבר הרווחתם עוד ‘סקופ’: מגזין פנינים משנה את שמו לפנינה).

הכירו את "בכירי התקשורת החרדית החדשה" 2

הראיון עסק ביחסי התקשורת החרדית “החדשה”, כלומר לא זו המפלגתית, עם הפוליטיקאים החרדים, המגזר בכלל והגבולות שלה. וכמו כל רב-שיח של עיתונאים חרדים גלש לעוד ועוד נושאים, ממלך זילברשלג ועד ‘שבאבניקים’.

הכתבה נפתחת בציטוט חריף של גרודקה שמסמן גבולות: “המטרה של העיתונאי החרדי היא לפרסם את הסיפור האמיתי. אם הוא מזהה שהפוליטיקאים החרדים משקרים, והפרסום של השקר הזה לא יפגע בציבור החרדי, צריך לחשוף אותו. אם הנציגות החרדית מצליחה להביא תקציבים לעולם התורה, ומבחינתה הפרסום יזיק – בחיים לא אפרסם, אבל אם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן משקר לציבור בלי בושה; אם הוא אומר בתחנות רדיו חרדיות דבר אחד ובתחנה אחרת משהו אחר וחושב שכולם מטומטמים – זו כבר בעיה שלו”.

הציטוט הזה מתייחס לסדרת הסרטונים שפרסם גרודקה מעבודות הרכבת בשבת, שתועדו על ידי גוי ולדבריו הדבר נעשה בהיתר של רב והגוי נשלח על ידי גורם אחר ולא על ידי בחדרי חרדים.

שאלת הגבולות מעלה עימות בין גרודקה לכהן, סביב השאלה אלו סיפורים לפרסם. בעוד גרודקה מגן על פרסום הסרטונים, כהן דווקא מסתייג מהם. היוצרות מתהפכות, כשדנים בחשיפה של כהן את דבריו של גפני על אכיפת חוק המרכולים, מה שעורר סערה גדולה.

לדברי כהן, “פעם ראשי המפלגות החרדיות שלטו במידע שמגיע לציבור, מאז המצב השתנה, אבל הם עדיין חושבים שכך מתנהל העולם. גפני היה רגיל להגיד מסר אחד לחילונים ואחר לחרדים, אבל אנחנו חיים במציאות שבה זה לא יכול לקרות. אתה מדבר בכנס של איחוד הצלה – לא מדובר רק באברכים אלא באנשים שמחוברים לטכנולוגיה, ולכן יש סיכוי גדול שמישהו יצלם את הדברים, אז תיזהר בלשונך. יש כאן מצב מעניין – ח”כים שהם שועלי קרבות ותיקים, אך לא יודעים כיצד להתנהל מול התקשורת החדשה. לגפני הרי אין פייסבוק או וואטסאפ, בקושי סמס, ואילו העיתונאים החרדים נמצאים בכל הזירות האלה. כשפרסמתי את הסרטון הזה היו שאמרו לי ‘פגעת בשבת כי גילית סוד’. אבל מה עם האחריות של פוליטיקאי, שמגלה סוד מול ארבעים אנשים?”

לשולחן עולה סוגיה מעניינת: האם לעבוד בכלי תקשורת חילוניים, ושלמה קוק משתף בסיפור אישי ובהוראה של הגרי”ש אלישיב: “לפני כעשור, כשעבדתי ברשת קו עיתונות דתית, הציעו לי להיות הכתב לענייני חרדים במקומון של מעריב בירושלים. כעיתונאי מתחיל, זה קסם לי. התייעצתי עם אבא שלי, שאמר ‘בוא נכנס לרב אלישיב ונשאל אותו’. אמרתי לו ‘אתה צוחק עליי, ברור שהוא יפסול את הרעיון שאכתוב בעיתון חילוני’, אבל אבא אמר ‘תמיד יש הפתעות’. “הרב יוסף שלום אלישיב היה אז בן 95 לערך. הוא העביר לי מסר שעד היום אני מנחיל הלאה. הוא שאל: ‘רגע, מה מציעים לך להיות? כתב לענייני חרדים? אם יציעו לך להיות כתב כלכלה, בריאות או חינוך בכלי תקשורת חילוני – תעשה את זה’. אבא שלי שאל אם זה לא בעייתי בכל מקרה לעבוד במקום חילוני, והרב אלישיב ענה: ‘אני מכיר אותו, בשבילו זה יהיה בסדר’. ואז הוא המשיך: ‘אבל אם רוצים שתהיה כתב לענייני חרדים, זה רק כי הם מחפשים לכלוך צהוב – את זה אל תעשה’. הרב אמר, ובכך זה נגמר. אמרתי תודה ושלום. לצערי היום גם התקשורת החרדית היא קצת כזו. לפעמים היא מתנהלת באחריות ומתוך שליחות, ומצליחה להשפיע על הנציגים החרדים לעשות מה שצריך, אבל לפעמים עושים דברים שהם בגדר חילול השם, וזה גם מסוכן”.

המראיין, צביקה קליין, שואל: אילו הציעו לך לשמש עורך של כלי תקשורת חילוני, היית הולך על זה?

“ממש לא”, משיב קוק. “הוצע לי בעבר תפקיד בכיר בכלי תקשורת לא חרדי, וזה דווקא קרץ לי, אבל לבסוף זה לא התממש. היום ברור שלא הייתי עושה את זה. אני מחובר לתקשורת החרדית, זה המקום הטבעי שלי. אם יום אחד יפטרו אותי וזה מה שאמצא, אולי אסכים, אבל מבחינתי זו לא התקדמות”.

ליברטי מספר כי בימי הקמת תאגיד השידור הציבורי דובר על גיוס כתבים מהמגזר החרדי, וכי הוא עצמו קיבל כמה פניות לא קונקרטיות מ”כאן” ומכלי תקשורת נוספים. “אין לי עניין בכך. לעבוד בכלי תקשורת חילוני ולהיות בדילמה יומיומית – למה אני צריך את זה?”

בראיון עולה גם סוגיית ההבדלים בין הפרינט לאתרים החרדים.

כהן: “בעיניי, אתרי האינטרנט כבר הפכו להיות מיינסטרים לכל דבר. הם הרי משתפים פעולה עם הממסד לטוב ולרע, והפוליטיקאים כבר למדו לנצל אותם לצורך המשחקים שלהם. צריך גם לזכור שהאתרים החרדיים בחיים לא יפגעו בדמות רבנית”.

ליברטי: “פעם חברי הכנסת החרדים היו מסרבים להתראיין לאתרים, היום אין דבר כזה”.

יוסקוביץ: “הייתי מבדיל בין העיתונות החרדית לאתרים החרדיים. האתרים הכניסו למגזר פוליטיקה פנימית. העיסוק האובססיבי שלהם בנושאים האלו השחית את השיח בציבור החרדי. הרי אברך שנמצא בד’ אמות של הלכה ומנותק מהוויות העולם, לא עוסק במה מקלב אמר לליצמן ואיך הוא ענה לפרוש. זו הבעיה לדעתי: כל הזמן הם סביב פוליטיקה, רכילות ומחלוקות. לא צריך להתעסק בניואנסים הקטנים האלה של מה זה אמר לזה”.

המשפט הזה מרגיז את כהן, איש האתרים: “זו צביעות. אתם עוררתם את המלחמות הפנים־חרדיות”, הוא טוען כלפי משפחה, שהיה מהחלוצים בתחום. יוסקוביץ מגיב: “הגרעין המרכזי של המגזר החרדי הוא מעל כל הוויכוחים האלה. מעניין אותו לקיים את חייו על פי ההלכה, לא מעניינת אותו הפוליטיקה הקטנה. אני חושב שבמובן הזה כלי התקשורת החרדיים הלא־ממסדיים גורמים לנו לנזק תדמיתי”.

ליברטי מצידו מוסיף: “גם העיתונות המודפסת, עוברת שינוי. רעיון ‘כלב השמירה של הדמוקרטיה’ לא היה בדיוק מה שהנחה את התקשורת החרדית באופן היסטורי, אבל הדור הצעיר כן מחפש את זה. יחד עם זאת, המטרה תהיה לתת שירות טוב למגזר. אם עושקים גננות חרדיות או עובדות היי־טק חרדיות מול השוק הכללי – נעלה את הנושא ונקדם אותו כאג’נדה”.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

דילוג לתוכן