השבוע פרסמתי ידיעה במרכז העניינים, בה עסקתי בנושא הכאוב “דרושים עם ניסיון“. העניין אכן כואב ומטריד, והתגובות הרבות שקיבלתי (המון תגובות, באמת) הוכיחו לי זאת מעבר לכל ספק. אחת התלמידות בקורס הנוכחי של תרצה גרנות (שמורה במערכת) שלחה לי מייל מחאה הזועק את זעקתן של התלמידות. היא גם ביקשה להודות ל “אחד ממשרדי הפרסום שקיבלו את המייל והתייחסו אליו בכובד ראש!”.
קבלו פוסט אורח מכותבת אנונימית שלומדת בימים אלו בין הפוף לקיר הכתום:
ניסיון הניסיון
משרדים קיימים, משרדים קמים, עשרות עובדים: מנכ”לים, סמנכ”לים, מנהלים, קופירייטרים,
ארטים, תקציבאים, יח”צנים, פלנרים ו- WHAT EVERIM , בקיצור – עובדים. והרבה.
נראה שהדרך קצרה: לומדים (?) עובדים.
ואני, הסטודנטית שואלת: מה כוווולם עם ניסיון?! ואם כן במה? ואיך הם עם ניסיון אם דרושים רק מנוסים?
מתי ואיפה הם הגיעו לתואר? ואולי בכלל השאלה… מה זה ניסיון? כמה הוא קובע? ומה יקרה למנכ”ל שיקח איזה שפן?
למי יצמחו הקרניים, ומי יזכה בתגמול עבור הפרווה?
הנושא כואב ומטריד. ואני בטוחה שלא רק אותי.
נראה לי שאף אחת מאיתנו לא רוצה לצבור ניסיון בכולל סטור (סתם, גם שם צריך ניסיון).
אז בואו לא נחכה לאיזה בעל חסד. פשוט—-
נרים דגל, נארגן הפגנה, נראה להם שגם אנחנו מוציאות את הנשמה.
נראה להם שיש לנו מה למכור. שסטודנט מתחיל או מסיים הוא לא חמור.
נראה להם שיש לנו כח. ולא מעט מח.
נראה להם —
שדרישת ניסיון, זה פשוט… ביזיון!
ארטים, תקציבאים, יח”צנים, פלנרים ו- WHAT EVERIM , בקיצור – עובדים. והרבה.
נראה שהדרך קצרה: לומדים (?) עובדים.
ואני, הסטודנטית שואלת: מה כוווולם עם ניסיון?! ואם כן במה? ואיך הם עם ניסיון אם דרושים רק מנוסים?
מתי ואיפה הם הגיעו לתואר? ואולי בכלל השאלה… מה זה ניסיון? כמה הוא קובע? ומה יקרה למנכ”ל שיקח איזה שפן?
למי יצמחו הקרניים, ומי יזכה בתגמול עבור הפרווה?
הנושא כואב ומטריד. ואני בטוחה שלא רק אותי.
נראה לי שאף אחת מאיתנו לא רוצה לצבור ניסיון בכולל סטור (סתם, גם שם צריך ניסיון).
אז בואו לא נחכה לאיזה בעל חסד. פשוט—-
נרים דגל, נארגן הפגנה, נראה להם שגם אנחנו מוציאות את הנשמה.
נראה להם שיש לנו מה למכור. שסטודנט מתחיל או מסיים הוא לא חמור.
נראה להם שיש לנו כח. ולא מעט מח.
נראה להם —
שדרישת ניסיון, זה פשוט… ביזיון!
בהצלחה לכולנו 🙂
34 תגובות
ישנם הרבה כשרונות שם בחוץ אשר מחפשים עבודה!
ומה שקורה שמנהלי החברות פוחדים לחפש שפנים.
אבל המציאות מוכיחה שכאשר חברת הפרסום רואה תוצאות כשרוניות היא תסכים לחטוף.
ולכן צריך לגרום לבעלי החברות לראות את העבודות של הטובות של האנשים שמחפשים עבודה.
ויש פתרון אמנם חלקי.
והוא כאשר יש תחרות פרסום אשר עושה הרבה באזזזז…
פתאום החברות הגדולות מוכנות לחטוף את הזוכים במקומות הראשונים!
ולכן אני מציע ומבקש אולי מערכת פאשקוויל תהיה מוכנה להעלות תחרות חצי שנתית לרשת אשר בו כל אחד יוכיח את כשרונותו.
ולהרעיש קצת את עולם הפרסום.
ולהכניס לתודעתו את כל הפרות נוטפי העסיס אשר מחכים כ”כ לסחיטה קלה שתניב המון מיץ!
אבריימלית יקרה,
ובכן, ממקום מושבי על הכסא במשרד, קצת קשה לי להתחבר לדברים שאת כותבת, ממבט של הימים בהם הייתי אבריימלית כמוך בדיוק, לפני שנה בערך, אולי קצת יותר.
קצת קשה לי, כי כשאנחנו למדנו, בקורס הקודם, לא כל כך עסקנו בלהסתכל מה יקרה אחרי שיתמו ימי החסד אצל תרצה וגיא, לא בכינו על חוסר משרות, במובן מסוים ידענו את מקומינו טוב מאד.
רגע אחרי שהקורס נגמר, כל אחת הרימה את הראש והסתכלה מסביב לראות איפה היא בתוך כל זה. היו כאלו שהחליטו שאחרי הכל זה בכלל לא בשבילן, העבודה הזו. היו כאלו שניסו ואחר כך הרימו ידים, אבל יש גם כאלו, שעובדות כיום במשרות מכובדות במשרדים המובילים במגזר.
אני בתור אחת מהן, לא יכולה להסכים איתך כשאת אומרת “נסיון זה חארטה”, כי זה לא. נסיון זה אפילו לא ערך מוסף, נסיון זה כמו אוויר לנשימה, הוא הכרחי. טירונים לא נחשבים בשום מקום לתוצר מושלם, כי הם לא.
צריך לצאת מנקודת ההנחה הזו, כי כשמנכ”ל של משרד מקבל אותך לעבודה בתור טירונית, הוא אכן נותן לך צ’אנס, כפשוטו. הוא עושה לפנים משורת הדין, הוא מאמין בך. כן, אפשר לומר שהוא עושה איתך טובה גדולה, חסד, בעובדה שהוא נותן לך לעשות את הטעויות שלך על הלקוחות שלו, לגרום להם להיות חסרי סבלנות בזמן בו את מתרגלת, מתפקססת, מתלמדת. את עושה את זה על חשבון זמן שמישהו בעל נסיון לא היה מבזבז. לכן תגיע לבוס שלך תודה, כי זה לא מובן מאליו. מעטים הם אלו שיש להם האומץ לעשות את הצעד הזה ולהביא מישהו חדש, מרענן אמנם, אבל גם חסר נסיון- ולתת לו את הצ’אנס לתת פייט. עוד יותר מעטים הם אלו שיש להם את האומץ הזה במשרדים המגזריים שלנו.
(וכאן אולי זה בדיוק המקום הנכון לומר תודה לבוס שלי שנתן לי את ההזדמנות הזו =)
אבל מה? את גם יכולה להיות מעל ומעבר לכל בעל נסיון, רגע אחרי שתביני כל מה שלימדו אותך בפועל, רגע אחרי שתלמדי לעבוד בצורה מקורית וחכמה, רגע אחרי שתשחי באמת במים האלו, של עולם הפרסום ויחסי הציבור החרדי.
יכול להיות שתהי המציאה הבאה, הסלב הבא של הברנז’ה ולע”נ זה בדיוק מה שמקווה הבוס שקיבל אותך בתור טירונית מתלמדת, למשרד שלו, שבעיקרון אין בו זמן לטעויות.
ונקודה אחרת היא, על איך מגיעים להיות הזו שהבוס יאמין בה ויתן לה את ההזדמנות. האמת היא שאפילו רציתי לבוא לבקר אצלכן, אבריימליות חדשות, כדי לספר לכן על זה מהמבט שלי, אם זה יענין שם מישהי ואם גיא יתן לי רגע לנסות להשפיע על נפשותיכן העדינות באחת ההפסקות של הקפה והחלב =)
לא מסכים לגמרי עם כותרת הפוסט שנסיון זה חארטה, אולם אני מסכים לגמרי עם תחושת התסכול והעוול שבמחסום הזה שנקרא נסיון, הלא היכן נרכוש אותו אם לא יתנו לנו צאנס?
זכורה לי שיחה עם מנכל של אחד המשרדים שקיבל עלי המלצה לפני שנה עוד בטרם סיימתי ללמוד,
הוא התרשם ממני ומקורות החיים אבל רצה נסיון, הסברתי לו שהנסיון חייב להתחיל מאיפשהו ואם לא ניתן צאנס אז יום אחד לאף אחד לא יהיה נסיון ולא יהיה מהיכן לקחת עובדים…. אוה אמר שאני צודק אבל מעדיף שאני יתגלח על לחי אחרת ויחזור אליו עם נסיון )-:
אז לא אהבתי את תשובתו אבל היום אני יכול להבין אותה…
אני יכול רק לאחל בהצלחה ולהזכיר שלפני שנה בתקופה זו הייתי באותה עמדה כמו כותבת הפוסט וב”ה דברים השתנו.
ולתזכורת: https://pashkevil.co.il/3278
בהצלחה
אין אין…
ח ז ק.
התמכרתי.
מצטרף לדברי המגיבים מעלי.
ניסיון זה המון, אבל בסופו של דבר מוצאים את הדרך לרכוש אותו גם בלי ניסיון… ואני אומר את זה מניסיון.
(אגב, בתור ארט יש לך כישרון יותר מאשר כקופי…)
אינני יודעת אם זה אקטואלי ואולי יש החולקים, אבל יתרון אחד יש בירוקים, או אולי שניים : טריות המחשבה והיכלת להוכיח.
בתקופה בה כמעט בכל יום ישנם תזוזות רציניות בענף. (ע”ע משחק הכסאות בין משרדי הפרסום השונים והיח”צ). ישנה חשיבות לרעננות הראש של הטריים שמניבה בד”כ תוצאות “מגניבות” יותר מהקופרייטרים הוותיקים שדופקים ראש בקיר (הכתום….) ללא מען.
וכן- לצעירים והחדשים יש צורך ולפעמים גם יותר זמן להוכיח מי הם באמת ולצבור את טפיחות השכם ע”י עבודה קשה וסיזיפית עד ל………….פרסומם בפשקוויל.
נסיון הוא משומש ובלוי ויד שנייה
נסיון הוא מרירות ועבודה כפויה
נסיון הוא אחרי שכבר ניסית את הכל
וקצרת פספוסים והרגשת גדול
ניסיון זה אומר שישבת בבוידעם
נסיון מחייב שפיטרו אותך קודם
נסיון זה חרטה של דבר
וחרטה של מושג
וחרטה של אפליה
וחרטה של חוויה
חוץ מ-
הנסיון שהיא מקנה לך!
אנונימית יקרה,
אכן כאב לקרא את דברייך.
אבל אני חושבת שמהר מאד תקראי אותם שוב ולא תאמיני שאת אכן כתבת אותם. כי ממה שראיתי עש עתה, הרבה מאד מאלו שעובדים כיום במשרדי הפרסום התקבלו לראשונה ללא כל נסיון. אפשר להסביר את זה בהרבה צורות, אבל אני קוראת לזה סיעתא דשמיא.
אגב, אני עובדת כעת באחד ממשרדי הפרסום, אליו התקבלתי ללא נסיון קודם כלל. כששואלים אותי בחוסר הבנה איך התקבלתי, יש לי רק תשובה אחת, אותה כתבתי מקודם.
המון הצלחה!
אני, בכל מקרה, מאמינה בך.
מעבר לתגובות על הניסיון יש משהו שצרם לי בפוסט הזה.
כי יש עוד סוג של ניסיון בחיים,
וזה לא הניסיון של פז”מ במשרד פרסום, אלא הניסיון להגיע אלינו,
לשכנע, להיות יצירתי, לבוא ממקום לא צפוי.
אני חייב להחזיר אלייך כותבת הטור את הכדור.
את רוצה להתקבל לעבודה במשרד פרסום? מאד רוצה?
אז איך זה שלא ניסית?
איך זה שלא התקשרת אלי?
איך אין שלט בכניסה למשרד שלי? אוהל מתחת לבית?
מה עם איזה גימיק יצירתי שייגנוב לנו את תשומת הלב אלייך? איפה היצירתיות שלך שאני אמור להתאהב בה? מאיפה אני אמור לדעת שאת מוכשרת? מרוח הקודש??
תמיד מפתיע אותי מחדש שדווקא בתחום שלנו, שאמור להיות לא שיגרתי וקריאייטיבי כולם
עובדים על “קומוניקטים”, שולחים קורות חיים, אף אחד לא שובר שיגרה.
אז להתלונן ולכתוב שקשה בחיים זה בסדר,
אבל הניסיון החשוב בחיים הוא לא הניסיון במשרד קודם, אלא הניסיון להתקבל.
מי שלא מנסה לא נכשל, אבל הוא גם לא מצליח…
ומשפט חכם שלמדתי מאבא שלי,
“אנשים לא נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות”
בהצלחה לכולם.
מאיר גל כתב:
לפעמים הם לא מפסיקים אלא ממתינים לרגע המתאים….
טוב בוא נהיה כנים,
ברור שניסיון זה יתרון בדיוק כמו שללמוד אצל תרצה זה יתרון
אבל כל מקרה לגופו ומי שבאמת רוצה, באמת מעיז, באמת מתאים, בסוף יתקבל גם ללא ניסיון
אגב לטובתתכם עדיף להיכנס למשרד קטן כי שם זה העבודה האמיתית.
חבר’ה,
על אף חילוקי הדעות, תודה על התגובות.
משהו לסיכום ביניים:
בואו נהיה כנים עם עצמינו: אין על הניסיון ואין על המתחילים!
למנוסים שבנינו (אגב, גם אני הייתי חסרת ניסיון עד לפני שנה…) – במשך השנים צברתם ניסיון ולמדתם מהטעויות, אבל משפט אחד מעודד: טעות לעולם חוזרת! אל תסמכו על המח החלוד, הוא בוגד בך בדיוק כשאתה צריך אותו. מניסיון.
ובואו, תוכיחו לנו שהניסיון עושה משהו, בינתיים הבמה כאן לא ממש מוכיחה את זה.
ולמתחילים שבנינו – אל דאגה, יש תקווה, נראה שבעלי המשרדים מחכים לנו בקוצר רוח… כמה דגלים ומגאפון ואנחנו בפנים.
ואגב, אם כרזות המחאה היו עוברות ת’צנזורה (כפיים לחוצניק!) הייתם מבינים מצוין למה ניסיון זה חארטה!! אוהו חארטה!
בהצלחה לכולנו 🙂
קופי טוב לא מתמייר להיות כזה.
קופי טוב מחפש ומרים, מרים בד”כ מלמטה.
קופי טוב מבין שהוא למטה.
קופי טוב זה אחד שמשפיע בלי הפגנות,
בלי שאלות
מיותרות.
כן, יקירתי
קופי טוב, הוא בהחלט חמור.
@ האנונימית הידועה:
מאכזב לראות שבוגרת תרצה גרנות (אולי האישה הענווה ביותר בברנז’ה) כותבת דברים כאלו. מי לימד אתכן שם להסתובב עם כזה אגו, גיא, שבעצמו תמיד נחבא אל הכלים?…..
מאיר גל כתב:
אף אחד? באמת?! =)
@ מאיר גל:
במו ידיך שברת לך את המסננת….
חכה חכה , כל היבשושים והמיינסטריםערס במקום להגיש ולעוף תוך דקה, יטמינו לך קורות חיים באגזוז, בכדור פורח מול הבית, בסיירת ידידים ספיישל, או סתם בתיק עבודות מבטון שיחסום לך את הכניסה לצמיתות
הבלויג זה כאן?
תאמיני לי, תתגאי בזה שאין לך ניסיון.
עם ניסיון כמו של “אנשי הפרסום” החרדים, באמת עדיף בלי…
תעשי כמה פוסטים יפים (אלוקים יודע על מה )
תשלחי אותם עם קורות חיים..ולכי תדעי אם יקבלו אותך…
נ.ב לא הבנתי את הפוסטים שלך…”קופי טוב מכור לזה” מממ מוזר.
בהצלחה
למה נראה לי שכל מי שלמד אצל תרצה בטוח שהוא סוג של גאון לא ממומש שצריך לכרוע ברך לפניו ולהציע לו לפחות ניהול קריאייטיב אם לא יותר?
חבר’ה, אז עברתם קורס. קורס נחשב אפילו, זה עוד לא אומר שאתם הגאון הטקסטואלי הבא, וזה בטח לא מבטל את הצורך בניסיון, כי עם כל הכבוד, ויש כבוד, (לתרצה בעיקר, לא לכם) לפסגות צריך לטפס.
אהבתי את התגובה של מאיר (יש כבר הפגנות מול המשרד?)
ובתגובה לפוסט
הנסיון במקורות, אאע”ה נתנסתה ב10 כאלו (אנחנו עד היום עוד מרוויחים מזה)
עם ישראל כולו התנסה, יום יום אנחנו מתנסים, וכך הפכנו לעם הנבחר, העמים בלי הנסיון לא התקבלו.
ועכשיו בתכלס, וכמו שמאיר אמר יש נסיון ויש נסיון,
יש כאלו שיקחו עובד בלי נסיון ואח”כ מנסיון לא יקחו יותר עובד בלי נסיון,
ישנם שיקחו רק עובד מנוסה,
ישנם שינסו להתקבל ללא נסיון וישנם שיחכו לטלפון שיקרא להם,
מה שנשאר למחוסר הנסיון לעשות, לנסות ולנסות ושוב,
וכמו שכתבת כל המנוסים התחילו בלי נסיון,
אבל הנסיון הפך אותם למנוסים,
יעלה תנסו ותצליחו, אם לא בגדול אז בקטן ואח”כ כבר יש את הנסיון
כמה אני מחפשת קופירייטר/ית מוכשר/ת כפרילאנס
אתם מוזמנים לשלוח לי קו”ח ודוגמאות למייל [email protected]
זו לא עבודה קבועה, אבל עבודה שתתן לכם את הנסיון הנדרש לכם כ”כ.
אולי מישהו ממארגני הקורסים קרא את ההערה בנוגע להשמה ע”י המארגנים עצמם, שבכל תחום ובפרט במקצוע מטורף שכזה הדבר הינו מאד אפקטיבי?
שרה כתב:
אולי תסבירי לי מה זה “פרילאנס”? ואנא אל תפסלי אותי על הסף מאי ידיעת מילה מרשימה שכזאת…
שרה כתב:
כל הכבוד! אולי הגיע הזמן שהאתר יפתח פינה מכובדת לדורשי/ מחפשי עבודה?!
פרילאנס זה כניראה עבודה מהבית ולא קבועה…
.
בוגר כתב:
איני יכול לדבר בשם אחרים. אוכל לדבר רק בשם עצמי.
א. לקחתי לתשומת ליבי את ההערה, הפנמתי.
ב. גם קודם לכן יישמתי. (תוכלו לשאול כמה וכמה בוגרים, אחד מהם משוטט כאן לעיתים…).
ג. הבעיה שהעלתה כותבת הפוסט, היא אכן בעיה שגילה כגילו של שוק העבודה.
ד. כפתרון, מוצע לבוגרים ולבוגרות הטריים והטריות, להבין, שגם מסע של אלף מילים (הטעות במקור), מתחיל בצעד אחד קטן.
.
קופיקאט כתב:
כבוגר המחזור הראשון, צר לי לאכזב אותך. אף אחד מאיתנו לא חשב עם סיום הקורס שהוא סוג של גאון לא ממומש. להיפך, זאת כבר ידענו הרבה לפני הקורס ;-).
חניונקודה אחרת היא, על איך מגיעים להיות הזו שהבוס יאמין בה ויתן לה את ההזדמנות. האמת היא שאפילו רציתי לבוא לבקר אצלכן, אבריימליות חדשות, כדי לספר לכן על זה מהמבט שלי, אם זה יענין שם מישהי ואם גיא יתן לי רגע לנסות להשפיע על נפשותיכן העדינות באחת ההפסקות של הקפה והחלב =)
היי חני
עדיין נשמח אם תקפצי אלינו באחד מימי שלישי..
חיים גיל כתב:
כל אחד חשב שהוא סוג של גאון ממומש.
והמימוש הוא ללמוד אצל תרצה.
שטויות ברוטב קלבדוס.
מוזר, כשאני למדתי אצל תרצה הרגשתי המפגרת הראשית, זו שעוקבת בפה פעור אחר הרעיונות שהיא שולפת מהמותן, זו שבוכה בפינה עם התיקונים על שיעורי הבית.. בחיי שתמיד באתי לשדרות יהודית בהרגשה שאני אפס, כל כך אפס שאי אפשר לתאר במילים
@ looooona:
יא יא, מיד אחרי שבועות =)
חני כתב:
זה לא רק את. זה כל הקבוצה שלנו, מותק.
*** דאג לזה יופי. מה שהוא ככל הנראה לא הקפיד לעשות בקבוצות אחרות…
אמנם לא כולן בכו על התיקונים בשיעורי הבית {לא את התנגדת לתיאור של נשים (טוב נו, לא נשואות) שבוכות ב ACC?}, אבל כולן חטפו על הראש, לפעמים במשך חצאי מפגשים, בניגוד גמור לטענה כאילו כל אחת שיושבת כאן נבחרה בפינצטה, מתוך ה’ יודע כמה מסכנות שלא זכו.
זה היה ונשאר קטע לא ברור אצלי.
@ אסתי:
מה שלא יהיה, זו אולי המתנה הכי גדולה שהקורס הזה יכל לתת. השאיפה לשלמות הזו, הידיעה שכמה שלא תדחוף קדימה, אתה תמיד אמור להרגיש כמה צעדים מאחור ולרצות עוד. ועוד. ועוד. זו לא הרגשה מייאשת בכלל, ההפך, זה הדלק.
חיים גיל כתב:
תתחילו בקטן
תראו לכולם מה אתם שווים
תצברו ניסיון
ותעופו למעלה,
תגלו שזה לא מה שחשבתם
תשחקו אותה מפסוטים
אבל מה זה משנה.
העיקר שהצטרפתם למעגל החרדים העובדים. גם זה משהו.
סתם.. בהצלחה לכולם. גם גדעון עמיחי לא נולד סמנכ”ל קריאייטיב