WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מילר פוינט
משרד פרסום
מרכז העניינים
חינמון ארצי
זוכרים את הקמפיין הקודם של אינטרנט ‘נתיב’, עם מטריות-ירוקות-סרוגות? אם חשבתם שזו טקטיקה חד-פעמית של התנגחות ראש-בראש, כדאי שתסתכלו טוב על הקמפיין הנוכחי של אושר-עד • שתי מודעות שעלו בסופשבוע האחרון בעיתון ‘המודיע’ מציגות את הצד הרע של המתחרות • האם בקרוב תבוא תגובת המתחרות?
חינם עולה ביוקר
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

קבלו קמפיין חדש מבית ‘אושר עד’ באמצעות פרסום ‘בראשית’, המתנגח ראש בראש עם המתחרות. בדיוק כמו בפרינט הקודם לאינטרנט ‘נתיב’, הקמפיין מוציא את המתחרות פסולות ולא רלוונטיות. כרטיס חבר מועדון? חבר אמיתי לא עושק אותך. מוצר חינם? זה מטופש! האם זו טקטיקה חדשה בעולם הפרסום החרדי? מבחינת הקמפיין, ‘יש’ של ‘שופרסל’ ו’שפע שוק’ של ‘הריבוע הכחול’ ואפילו ‘רמי לוי’ של רמי לוי – הם בעצם אויבים. ל’אושר עד’ אין כרטיס מועדון, הם לא שולחים פלאיירים לתיבות הדואר שלכם ולא מחלקים מוצרים חינם בקניה מעל 500 שקל. אפילו לא קוטג’. מעניין מה אתם חושבים על זה.

אושר עד:
ככה לא עושים לחברים
אושר עד:
חינם עולה ביוקר

קרדיט’ס • פרסום: בראשית • מנהל קריאייטיב: אבי צישינסקי • קופי: איתן גלס • תקציבאית: עידית עזרא

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

27 תגובות

  1. הטקסט טעון שיפור.

    היה כתוב קורנפלקס חינם….
    מה עם הכרטיס חבר מועדון…

    אבל אחלה קמפיין

  2. אחד המבריקים כדרכם בקודש.

    זה יפה שלא צריך לכתוב מהוקצע וחנפני כי כל המסר הינו “לדבר בגובה העיניים”.

    חזק מאד!

  3. אותי זה עצר מיד. אני מקווה שיש לסיפור המשך.
    ת’שמעו, זה שונה, זה אחר. זה פרסום.

    רק אם אפשר להגדיל קצת את הטקסט, זה יצא קצת קטן בהמודיע.

  4. גורנישט עמוס טרחני לא ברור מתי הם סוף סוף יצאו מהשטיבל

  5. אני לא מבין: בחמש מאות שקל קונים שלש עגלות, חלב אחד, שתי לחם – ושלשה קרטונים ממחלקת מוצרי חשמל? זה זול, הייתי אומר…

    (והטקסט… אם לזה קוראים “גובה העיניים”, מישהו מסתכל על הרצפה)

  6. אבי,

    מעריך ומוקיר, תחשוב על כיוון להשאיר את הקונספט הישן עם מסר ברור, פשוט, נקי וחד כטושיבה..

    בהצלחה

  7. בחירת הצבעים של המודעות גם היא לא כל כך מוצלחת.
    עוד מותג שחושב שעלה על הרעיון ה ג א ו נ י – נגטיב, כולם עושים שחור על לבן, אנחנו נעשה לבן על שחור, וואלה, מה לעשות שאולמי ‘שמחת הציפורן באור יהודה’ חשבו על זה קודם.

    אגב, הקריאייטיב מצוין.
    בעיקר בגלל שהוא פשוט אמיתי ונכון בשטח…

  8. יש כל כך הרבה סלוגנים בכל מודעה – אוקי, אז אתם מזלזלים באינטלגנציה של הקורא ומחשיבים אותו ממש טיפש שהוא צריך גם את הטקסט האינפורמטיבי (הכ”כ לא שיווקי) ע”מ להסביר
    לו מה התכוון הקופירייטר הכ”כ חכם לדעתו…..
    חבל, הסלוגן\(ים) מאד אבל מאד ממצים ומנוסחים נכון , למה הניסוח הפלצני למטה?
    זה טוב לפרזנטציה ,להסביר ללקוח הלחוץ למה התכוון המשורר, לא למודעה סופית.

    ממש מדרש תמונה בתוספת נמשל מפורש למתקשים…………………….

  9. רק אני שמתי לב לחיסרון הקרדיט במודעה? (בעיתון, לא כאן)

    ואבי, כרגיל, אחלה!!

  10. אהבתי, מהרעיון ומהביצוע.
    אין ספק שזה מודעה שעוצרת את הצרכן, זה מספיק, הוא כבר יזכור שאושר עד כן זול

  11. רעיון גאוני! לייק
    סחתין על האומץ של אושר עד

  12. עילגות לא משכנעת, ולא משנה עד כמה הרעיון טוב, כי הביצוע לא.
    טעויות השפה איומות ומחרידות.

    מצד אחד אתה משחק אותה עם רעיון בהברקה, מצד שני אתה מדכא אותו עם ניסוח קלוקל.

    מבאס.

  13. חזקקקקקקקקקקקק אחד הדברים שיותר דיברו אלי בשנים האחרונות, הקמפיין שהדביק לי מראה בפרצוף, כולי מלא בושה

  14. כיוון ראוי.
    רק חבל שלא טרחו ללטש את הטקסט עוד טיפונת.
    להוציא יקר מזולל

  15. איך אפשר לקרוא לגיבוב של קלישאות סבתא (“עם כאלה חברים מי צריך אויבים”)
    התנסחויות של גן חובה (“כמו פתי”)
    שגיאות דקדוק (“נורא יקר” “הכרטיס חבר מועדון”)
    וכמובן, משפט המחץ שנגנב בלי סנטימנטים מחיים הכט (מנחה התוכנית יצאת צדיק לאלו שחטאו אי פעם בצפייה במכשיר הטמא) .ואני מתכוונת כמובן ל”בלי טריקים בלי שטיקים” שהפך לסלוגן שמזוהה איתו. עד שאושר עד אימצו אותו בלי לתת קרדיט…
    כל אלו ביחד ראויים להרבה כינויים (בושה למקצוע? גניבה ספרותית? הדרך להרוס רעיון נחמד?)אבל בטח לא הייתי קוראת להם קופי.

  16. תמשיכו להתלוננן על עילגות הלשון במודעה, בלי לקלוט שהיא חלק בתוכנית הקופי

  17. @ בראשית שמות ויקרא:

    התירוץ האומלל הזה מסכן אפילו יותר מהקופי.
    תיכף תגיד שהגניבה של הסלוגן זה גם חלק מתוכנית הקופי.

  18. שוב פעם אתם ממגדלי השן???

    מתי תבינו שהקהל העממי רואה את הפרסומות במשקפיים אחרות?

  19. אחלה רעיון ואחלה עיצוב…
    לייק גדול עליך אבי…
    ולכל המתלוננים,לאנשים בבית זה דיבר ובגדול..

  20. האם ‘אושר עד’ השאירו לעצמם מקום לתמרן, אחרי כל המכשולים שהם שמו בדרכם?

    מעניין איך הם מנהלים את הסניפים שלהם?

    שאלה קטנה: “היכן ממוקמים מדפי-הלחם בסניפי ‘אושר-עד’? אה??”.
    בסוף החנות? תתביישו לכם! שאני הלקוח ייכנס עד ססססוף החנות, ויקנה מוצרים שלא רציתי?? בושה!

    לסיכום, הקמפיין הזה חוצה את גבולות האטיקה העסקית. וגם קצת מביך.

  21. בס”ד

    למרות שהציבור החרדי מוכר כ’חפיף’ ולא יסודי במקצועות המתפתחים, אנו רואים כעת את המשרד בראשית נחוש בדרכיו לחולל שינוי לפחות בתחום הפרסום, מייצר קווי פרסום מקוריים ומאוד מגוונים [כמו שראינו ב’נתיב’ המוגן במטריות ללא חורים, ב orange שעלתה בקמפיין שדי מעורר השראה שונה מהשגרתית או באושר עד עם חופן של גירויים לחובבי הקריאייטיב], ומוותר על תקציבי ה’שטיבלאך’, שאינם מוכנים להשקיע בקידום המודרני [למי שיודע מה התרחש בשדה בשבוע שעבר]. כנראה שמצידו נגמרו ה’שטיבל מייסעס’ ועוברים לקידום. מעניין כמה הדבר ישפיע על השוק, ועד כמה משרדים נוספים יביאו את חלקם בשינוי. לא כך?.

  22. @ נאור:
    כמי שעסק בקמעונאות במשך שנים רבות, וכאחד שמכיר היטב את שדרת הניהול של אושר עד ואת הפילוספיה המנחה אותה (ותתפלא, יש כזו פילוסופיה), אני יכול לומר לך כי מה שהחבר’ה האלו עשו הוא מהפכני בכל קנה מידה.
    לא רק ברמת המחירים ולא רק ברמת השירות (או האי שירות, כפי שהם קוראים לזה), אלא ברבדים הרבה יותר עמוקים של הבנה קמעונאית. והלואי שמוטי קוטיינר יצליח להחדיר לתוך סדרת המודעות מעט מן המעט של העקרונות המנחים את המותג.

  23. אני מסתכל על הכל בעיניים של הלקוח.
    הוא עצר הוא קרא. ובסוף הכניס לו לראש שאולי באמת הכרטיסי מועדון יקרים וצריך להיזהר ממבצעים.
    להגיע למסקנה המתבקשת לצעוד או לנסוע לסניפים המרוחקים של אושר עד? זה כבר לא ממש ברור!
    אז מה הרווחנו, מהיום הוא יחשוב שהוא זהיר יותר בקניות, אבל בינינו בכל מקרה עד שלא נחזור לרשימת הלחם, חלב ושתי לבן במכולות היקרות להחריד במוצריהן – אך הזולות להפליא התוצאה הסופית, כולנו נמשיך להיות פראיירים וללכת לאיפה שנוח לנו וחוויית הקנייה מפצה אותנו על חוסרים שונים.
    ככל שהצרכניה מפוארת יותר וגדולה יותר (והעגלה…) הקנייה גדלה, משום מה.

  24. בס”ד
    @ נאור:
    שלום לך נאור!.
    גם אני קונה ב’אושר עד‘ וב’יש‘, אנו לא טיפשים. רואים ברור את ההבדל המשמעותי בין שתי האסטרטגיות ההפוכות. נכון, אף אחד מהחברות במשק כולו, לא באה לתרום לנו את מתנותיהם. כולן עובדות על כל לקוח בשיטתו. אלא ההבדל החד הוא בין ‘לרמות’ את הלקוחות לבין ‘לשרת’ את הלקוחות.
    אז תשאל למה הלחם בסוף? צודק. אבל אין אדם שפוי שנכנס לאושר עד, שהוא סופר ענק!, והאמת, גם לא ל’יש’, ‘בר כל’, ‘רמי לוי’ או גם ל’זול ובגדול’, בשביל ככר לחם וחלב. האדם הממוצע יבוא לשם לעשות את הקנייה השבועית/ חודשית. כך ש’תרגיל הרחקת הלחם’ לא אמור להשפיע על השפויים.
    בכיף, יצחק המאמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן