מילר פוינט
משרד פרסום
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
עבר פורים, עבר גם פסח, ואנחנו כאן כדי לנתח יחד איתכם את עיתוני חג הפסח • הגונז האלמוני חוזר אלינו עם ביקורת עיתונים גניזתית במיוחד שלא עושה הנחות לאף אחד. על הכוונת: משפחה, בקהילה, יתד נאמן, שעה טובה, קו עיתונות ומרכז העניינים. את המודיע והמבשר השארנו לכם • קחו פיסטוקים לצד, זה הולך להיות ארוך – 3503 מילה ליתר דיוק • קריאה מהנה
16042012(009)
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
עבר פורים, עבר גם פסח, ושוב אנחנו כאן כדי לנתח יחד איתכם את עיתוני ושבועוני חג הפסח האחרון.

עיתוני החג הפעם, התעלו מעל עצמם. שלל מגזינים, מוספי-חג וכתבות מיוחדות, שלא התביישו אל מול עיתוני החגים שעברו (שגם אותם ביקרנו. ראה כאן ביקורת אחרונה – http://www.hagniza.co.il/?p=1593 – ).

לפני שנתחיל בביקורת המפורטת (קחו פיסטוקים לצד, זה הולך להיות ארוך), שמתי לב למשהו מאד מעניין: מוספי החג החרדיים שלנו, כותבים בעצם את ההיסטוריה החרדית.

מי שייקח לידיו את מוספי העיתונים החרדיים מהשנים האחרונות, ישים לב כי לאט לאט נרקמת כאן אנציקלופדיה של ממש, בריטניקה חרדית לכל. שהרי כל מוסף-נושא שכזה, מקיף נושא פנים חרדי בצורה שעוד לא נכתבה.

למשל, אחד ממוספי עיתון ‘משפחה’ החג הזה, מקיף את כלל יהדות ארה”ב ומתאר אותה על כל פניה. מישהו פעם חשב לעשות את זה? יש ספר שמתאר איך נראית כלל יהדות ארה”ב? זה כתוב באיזשהו מקום?

וכן הלאה: מוספי החגים האחרונים, שבעצם גם קיבצו להם את המשב”קים של מירב החסידויות, אנשי הסוד של הרבנים, האישים החרדיים הדגולים והגדולים ביותר – בעצם כותבים אט אט את ההיסטוריה החרדית בהתהוותה, וזה חשוב. מי שישמור את כל המוספים הללו וישים אותם בצד, תהיה לו ויקיפדיה חרדית משלו. משום שכל מוסף שכזה מקיף עוד ועוד נושא חרדי על כל צדדיו, ומעבר לעניין שבקריאת העיתון יש כאן צבירת מידע חשוב לצעירים ואף למבוגרים שבינינו, שכבר הספיקו לשכוח.

מי שקורא בדרך כלל כתבות לאורך השנה בעיתונות החרדית, נהנה מקריאת הכתבה ותו לא. אך כאן יש גם אספקט של מידע היסטורי תוך חרדי מרתק וחשוב, שמדי חג יש לנו את האפשרות לצבור אותו. כה לחי!

עוד נקודה

שאלתי את עצמי כשהעליתי הביתה את הכמויות הבלתי נדלות של הנייר ומוספי החג וכשדפדפתי בהם: מוספי החג הנוכחיים והיפהפיים, נוצרו על מנת לעניין את הקוראים או על מנת לעניין את המתחרים?

כי נדמה לי שבאיזשהו שלב, כאשר יושבים עורכי העיתונים על רעיונות לפרויקטי-החג, הם בתת מודע כבר לא חושבים על השאלה ‘מה יעניין את הקוראים שלנו’, אלא על ‘מה יוציא מעורכי העיתון המתחרה את הוואו היותר רציני’.

כך למשל, אני כשלעצמי התלהבתי מאד מהמוסף של משפחה “בארץ לא להם” על יהדות ארה”ב, על העניין המרובה בו, ההשקעה המושלמת שבו ועוד, אבל אני לא בטוח עד כמה זה למעשה עניין כל קורא וקורא בארץ. וזו רק דוגמא אחת. נקודה למחשבה.

יצוין כי החג הזה, גם משפחה וגם בקהילה בוחרים לתת את שער החדשות שלהם לתפריט המגזינים, עם תמונות מסקרנות מתוך הכתבות (עיצוב שער החדשות של בקהילה, למרות הבלגן, מרשים יותר) – החלטה טובה. כי בשבוע עם כל כך הרבה חשיפות ודברים מעניינים, אין מקום לשים כותרת ראשית חדשותית אחרת.

יאללה, נתחיל.

משפחה

מוסף “בארץ לא להם” (88 עמודים)

16042012(005)מבחינתי, בעת הדפדוף הראשוני בשבועונים, הוואו הראשון שהוצאתי היה בעת שראיתי את מוסף העיתון “בארץ לא להם” על יהדות ארה”ב. מוסף כרומו שמן, שמדפדוף בו נראה שהוא אכן מקיף את כל סיפורה של היהדות דאמריקה, שעם כל ביקור בה נותרת מסקרנת ומעניינת.

המוסף כולל בתוכו 17 כתבות מרתקות על חיי החרדים במונסי, ויליאמסבורג, לייקווד ועוד, וכן כתבות דיוקן על אישים יהודים וחרדים חשובים או מעניינים בארה”ב הרחוקה. ‘משפחה’ כדרכו מציג מוסף מושקע מאוד, בעריכתו של אליעזר שולמן, מושלם ומרהיב, עיצובית, גרפית תוכנית ועוד.

אלא ש: אלא שלא כל המובטח בשער, מקבלים במגזין עצמו. ישנו דבר אחד שבולט בחסרונו במוסף הזה – והוא תיאורו של השיכון היהודי-חרדי שכל עיתון שכזה שלא כולל אותו בתוכו עדיף היה לו שלא ייצא – והכוונה היא כמובן לבורו פארק. בשער מובטח “4 משפחות מלייקווד, מונרו, בורו פארק ומונסי פותחות את שערי בתיהן בפני סופרי משפחה”. בפועל, המקומות הנסקרים הם ליקווד, מונסי, קרית יואל-מונרו, ויליאמסבורג, קראון-הייטס ו…זהו.

מה עם בורו פארק, חברים? האם יצאו במשפחה מנקודת הנחה שקוראי העיתון נמנים על השכבה האמידה יותר של הציבור החרדי וכבר ביקרו כולם בבורו פארק ומכירים את השדרה ה-13 על ה’זיסלק’ וה’גל פז’ שבתוכה על בורייה? לא נראה לר”י. ואם כן, העיקר חסר מן הספר. המושבה היהודית הגדולה ביותר בארה”ב, נפקדת מן המוסף הנפלא הזה, וכ”כ חבל. הוא כבר היה כמעט מושלם לגמרי!

שאר הכתבות במוסף זה, אכן מרתקות ועם תמונות יפהפיות, כדרכו ההפקתית המושלמת של ‘משפחה’.

מוסף “את פתח לו” (48 עמודים)

הו, כמה היינו צריכים מוסף שכזה שירכז ויסכם את כל נושאי ההסברה שעלו ועולים שוב ושוב, לתוך במה אחת. כמובן שכותרת המוסף והשער מעט יותר דרמטיים ממה שהוא כולל בתוכו, אבל זה בסדר.

המוסף כולל בתוכו 12 כתבות ועוד מספר טורים מכותבי העיתון ואפילו ממנחם ברוד דובר חב”ד (למה לא עוד טורים מאנשים מחוץ לעיתון?), ולהלן כמה הערות: לצערנו, ניכרת לאורך כל המוסף עריכה והגהה לא מספיק טובה (נגע שבמוסף השני על יהדות ארה”ב דווקא כמעט ולא היה קיים), וכך נגלים לעינינו המון שגיאות כתיב ותחביר שלא שופצו בטרם הודפסו, עריכה שמשתנה בין כתבה לכתבה כי העורך לא מספיק נגע בכתבות, ועוד כמה כאלה.

בנוסף, ישנה כתבה של אהרן גרנות שנסע לקיבוץ עינת לשאול אנשים חילוניים על דעתם על המגזר החרדי. הרעיון הוא יפה (כמובן שישנם שיגידו שיש בו מן ההתרפסות), אך מעט מוזר הוא שלא פיתחו את זה הלאה ושלחו את גרנות לעוד מקומות מחוץ לעינת, כמו מרכז ת”א וכו’. לאיראן הוא יכול לנסוע ובארץ לא? כמו כן, בשער העיתון מובטחת כניסה ל’מאחורי הקלעים של מערכות העיתונים’, שלכאורה נדמה כי תפרט ותספר לנו מה קורה ב’הארץ’, ‘ידיעות’ וכו’ אך למעשה מדובר על כתבה כללית שמספרת בערך על הלך המחשבה בקרב הכותבים החילוניים מהדרג הנמוך, ולא מרואיינים לה כלל עיתונאים בשמם המלא, ועוד היא כוללת ראיון ארוך ומשמים עם הסוציולוג עוז אלמוג. ציפינו ליותר מזה.

כמו כן, ישנה כתבה המתיימרת לחשוף את האינטרסים מ-4 פרשיות מרכזיות נגד הציבור החרדי (יוסל’ה, האם המרעיבה, יריקת בית-שמש וקולנוע היכל), אך למעשה אינה חושפת דבר. מקסימום דברים ידועים ואין בה כלל שמות בנוסח זה וזה עמדו מאחורי הפרשייה ההיא, אלא דברים כלליים ערטילאיים כאלה. נו נו.

צל”ש יינתן לכתבה של אהרן רובין שחדר אל גוב האריות, לחוג לתקשורת של אוני’ בר אילן ושוחח עם תלמידי החוג. רעיון יפה המבוצע היטב. כך גם כתבתה של ורד שטיין על נקודות החיכוך שבין החרדים לחילוניים מקום המדינה, הראיון (הקבוע) עם משה גרילק ועם הרב נויגרשל, ושאר הכתבות המביאות גם כלים מעשיים להתמודד אל מול חילוני טרדן. מוסף חשוב ויפה, וחבל שלא ערוך מספיק טוב, כמו שציינו קודם.

המגזין: מגזין משפחה כולל בתוכו הפעם 142 עמודים, ו-11 כתבות

הפרופיל על האדמו”ר מויז’ניץ החדש: הפרופיל יפה, גם בבקהילה עשו את אותו רעיון בדיוק (זו גם כתבת השער בשני העיתונים), אך רבים העירו כי הכתבה מבטיחה פרופיל על האדמו”ר החדש, ולמעשה היא מתמקדת בעיקר באדמו”רים הישנים וסיפורם… לא נורא. גם תמונת השער ועיצובו יפהפיים.

אהרן גרנות באזרבייג’אן: מכאן ועד להבטיח שגרנות ליד איראן הדרך רחוקה מאד, אך זה מה שעשו במשפחה. נכון אמנם שהוא היה במדינה שכנה לאיראן, אך אזרבייג’אן, למרות שהיא מדינה מוסלמית היא מדינה ידידותית לחלוטין, וציפינו מגרנות שיצליח איכשהו להשתחל בכל זאת לאיראן ולהביא לנו תיאור מדויק משם. הרי גם ישראל היא ‘מדינה שכנה ללבנון, סוריה ומצרים’… לא מספיק מדינה שכנה לאיראן, רוצים את גרנות באיראן! הכתבה עצמה, אגב, יפה ומרתקת כדרכו של גרנות, וצילומיו של אלי קובין, גם הם נאים.

אמו של הגרנ”צ פינקל כותבת למשפחה: אין מה לומר, ‘משפחה’ שיחקו אותה ברעיון המקורי והיפה הזה, וכתבת הזיכרון לגרנ”צ, אותה כתבה הרבנית, אכן מרתקת. איך חשבתם על זה?

שאר הכתבות (אליהן עוד לא הגענו) גם הם יפות ומושקעות. ב’בקהילה’ מראיינים במוסף ‘אנשי הסוד’ את אחד מההויז-בחורים של הדברי יואל מסאטמר, וכאן במשפחה מראיינים הויז-בחור אחר, שהוא דווקא כיום מגולח ובעל כיפה סרוגה… כן מראיינים גם, בפעם השנייה, את ר’ שלמה פפנהיים מהעדה החרדית, שהפעם פותח את שערי אוצרותיו לכתב העיתון (חבל שלא עשה את זה בפעם הקודמת…). לסיום, מהכתבה עם בני משפחת שוויקה, וביניהם מנכ”ל בנק פאג”י, ינון, נודף ריח יחצני מידי, אבל לא נורא. מותר להם.

שאר המוספים

שאר חלקי העיתון הם בתוך המשפחה, מוסף ילדים, מוסף סיפורים ‘בטובו’ (100 עמודים בגזרה שכבר נהייתה לקבע בחגים האחרונים – ספרון של ממש הניתן לשמירה קבועה, שזה יפה), מוסף סיפורי ילדים, מוסף קולמוס, חדשות (מצומק מתמיד).

בסה”כ לקוני עיתון משפחה היו 614 עמודים (!)

בקהילה

מוסף ‘אילו’ – 20 עמודים, 10 מאמרים

16042012(003)חייבים לציין קודם כל, כי הפעם בקהילה התעלה על עצמו וסיפק לנו שלושה מוספי נושא מרתקים. גם בקטע הפוליטי-החדשותי לא טמנו ידיים, וסיפקו את הסחורה עם מוסף ‘אילו’ של יעקב ריבלין. זה נראה ששמעו שם לעצתנו מלפני כמה ביקורות (ראו כאן בקטע על מוסף ‘מקרו’: http://www.hagniza.co.il/?p=1442) לא להניח לריבלין לחפוש לפני החג, אלא להביא מוספי פוליטיקה מרתקים, והם אכן עומדים בזה מאז בכבוד.

ומה אפשר לעשות חגיגי ומקורי עם פוליטיקה? ובכן, בקהילה וריבלין מוכיחים שאפשר גם אפשר (בשונה מ’משפחה’ שבקטע החדשותי לא השקיעו בכלל). בחג שעבר היה זה עם מוסף השאלון האמריקאי שהניח ריבלין לפני הח”כים והשרים החרדיים, והפעם זה עם עשרה מאמרים מענגים ומרתקים של ריבלין, כדרכו, בנושא ‘אילו’ לא היה נעשה מעשה מסוים בהיסטוריה הפוליטית, איך התרחיש הפוליטי היה מתקדם מכאן.

זהו המוסף הראשון אותו גמענו מתחילתו עד סופו (רק חייבים למען ההגינות לציין כי כמה העירו על מספר, מועט, של עובדות היסטוריות מוטעות בכמה מהתרחישים. מזל שאחד מהח”כים או השרים לא עשה מעשה גדעון סער וישב לכתוב מאמרי תגובה…).

מוסף ‘מקרו’ “הא לחמא” (64 עמודים) – 9 כתבות

גם המוסף הכלכלי של בקהילה, ‘מקרו’, שלאחרונה נקבר קבורת חמור, חוזר אלינו החג, עם מגזין כרומו מהודר (אגב, למשפחה ישנו רק מוסף חג אחד בכרומו, ולבקהילה, מלך הכרומו, ישנם שניים…), הכולל בתוכו קווים לדמותן של מערכות הכשרות המרכזיות בארץ, כ-9 מספרן.

משום מה, בחלק מהכתבות מדגישים שזהו לא ראיון עם אנשי אותה השגחה אלא ההדגש הוא כי זה תיאור מבחוץ. גם ככה מדובר במוסף יפה ומהודר, רעיון חביב – ומוכיח את מה שאתו פתחנו, שמוספי החג הם בעצם האנציקלופדיה החרדית שנטווית לאיטה.

כך הפעם, עם סיפורן המלא של פתיחת כל מערכות הכשרות. כמובן מעוצב יפה ועשוי טוב (אם כי יש לשנות את הגופן הקטן והמעצבן הזה שהופיע הפעם, כמו גם במגזין המקרו הקודם בסוכות – עם ראשי הערים).

מוסף “אנשי הסוד” (64 עמודים) – 8 כתבות

אז נכון אמנם שפעמים אינספור היו כתבות עם המשב”קים, המקורבים וכו’ של ראשי החסידויות, אך הפעם  דבר חידוש יש כאן – שאותם אישים נלקחים או מתארים את כל המקומות בהם שהו ראשי החסידויות (למה רק חסידויות באמת?) המתוארים בכתבות. גם המוסף הזה, וגם מוסף ה’מקרו’ ערוכים היטב ואין לנו מילה רעה להוסיף.

רעיון יפה, אגב, נעשה במוסף הזה וגם במוסף בקהילה בחג שעבר, כשבמקום ‘תוכן העניינים’ במוספים, פשוט מובאת תמונת פתיחת הכתבה. יפה.

המגזין: המגזין כולל בתוכו 112 עמודים ו-8 כתבות

אז גם כאן ב’בקהילה’, כמו ב’משפחה’, מביאים פרופיל של הרב יעקב בנימין פרידמן על האדמו”ר מויז’ניץ, בתור מי שגר 11 שנים ליד ויז’ניץ. תסכימו איתי שזה שהוא גר 11 שנים ליד קריית ויז’ניץ לא מספיק כדי לתאר את דמותו של האדמו”ר וכך אכן נראה מהכתבה: היא יותר כללית ומביאה כמה סיפורים מאשר פרופיל אמיתי ומושקע לדמותו. אך גם ככה, כתיבתו של הרב העיתונאי יפה ומשובחת.

ראיון עם הרב דב קוק מטבריה: חייבים להעיר שיש קצת מן ההעזה לומר ששיחה חינוכית על נערים שקצת נושרים לא הופכת לראיון עם הרב דב קוק. משום שלהגדיר ‘ראיון עם הרב קוק’, יכול להיות רק אם הראיון נסוב על חייו של הרב והנהגותיו. ברגע שנניח אני מדבר אתו על איך להכין כוס תה בשבת והוא עונה לי, אני לא יכול לפרסם את הדברים כ’ראיון בלעדי עם הרב קוק’… הפרופיל עצמו עשוי מעניין בידיו של הרב יעקב בנימין פרידמן (אגב, בשעתו ‘שעה טובה’ כבר עשה פרופיל ארוך ומקיף, אולי אפילו יותר, לדמותו המרתקת של הרב קוק).

סיפור המשימה הנועזת של הרב ברלנד לחילוץ החייל כץ: אוקיי, הבנו שחייב להיות הרב ברלנד בכל חג משום שאחד מעורכי העיתון הוא מחסידיו, אבל זה כבר קצת מוגזם. הכתבה כתובה באופן ספרותי מידי (שזה דווקא יפה) אך למרבה הצער בשל כך מתפספסים הרבה פרטים, וחלק מהכתבה אינה מובנת).

שאר הכתבות אכן יפות, מצולמות היטב וראויות לשמן כ’כתבות חג’. שימו לב במיוחד לסדרה החדשה, ‘אלפסי בדרכים’, במהלכה הצלם הידוע מאיר אלפסי עתיד לתעד מקומות מעניינים שצילם בעולם, כמו שעשה בעבר ב’כיכר השבת’ (אז היו אלו רק תמונות מבלי הסברים וכו’). הפעם הוא מגיע לאנטרקטיקה, ונראה שהוא הולך להיות ה’אהרן גרנות’ של בקהילה. 

מוסף הסיפורים “סיפור והמשכים” – 32 עמודים

קודם, במוסף הסיפורים של משפחה לא הארכנו, כי לא היה הרבה מה לכתוב. אך הפעם, בבקהילה, דווקא יש. כאן רצו לעשות רעיון מקורי גם במוסף הסיפורים (אגב, גם המבשר עשה רעיון מקורי אחר במוסף הסיפורים שלו), אז לקחו 200 מילה מחיים גרינבוים בתור פתיחה לסיפורים, וביקשו מסופרי העיתון וכן מקוראיו, במודעה שפורסמה שבוע לפני החג, להמשיך אותו. ואכן, במוסף מופיעים 7 המשכים אפשריים לסיפור.

אז הרעיון נחמד, ואם זו הייתה רק תחרות בין הקוראים והמשך אחד היה מתפרסם, זה אף היה יפה. אך לתת שבעה המשכים לזה, במקום סיפורים מקוריים, זה כבר יותר מידי, למרות שבבקהילה רצו בכל מחיר להיות מקוריים. ומדוע? משום שבכל קריאת סיפור, ישנו דימיון, גם אם אינו נכון, שהסיפור אכן אירע. ברגע שיודעים שהפתיחות כולן אותן פתיחות ורק ההמשכים שונים, ממילא הסיפורים מאבדים המון המון מערכם, וחבל.

שאר המוספים

שאר חלקי העיתון הם ‘העולם החרדי’ (שעשה פרויקט עם מלבושי החצרות, שלפני מספר שנים עשו אותו בבקהילה כאשר ליפא שמעלצר הולבש בלבוש של כל החסידויות, והפעם בעולם החרדי לא השקיעו עד כדי כך אלא פשוט בררו את תמונות האדמו”רים עם הלבושים השונים), פנינים (איה השער המהמם, פנינים לחג, שהיה בסוכות האחרון?), מוסף ילדים רגיל לגמרי ובקהילה פלוס חדשותי עם 24 עמודים.

אגב, גם להיכן נעלם הפרומו הקבוע שהיה בשני החגים האחרונים לעיתון החג והופץ בתפוצה רוויה בכל בית חרדי?

בסה”כ קוראי בקהילה קיבלו 476 עמודים (לא כולל הגמרא הקטנה, ‘עוז והדר’, שצורפה לעיתון בקהילה וכן ליומונים).

שעה טובה 

מוסף “אבני ירושלים מספרות” – 23 עמו’ (לא כולל הסיפורים שבהיפוך המוסף, כרגיל)

16042012(001)אח, היאך אפשר לה לביקורת עיתונים טובה מבלי האנדרדוג הקבוע, ‘שעה טובה’ המיתולוגי. ובכן בחגים האחרונים, מאז שחזר אשר צוקרמן לערוך לבדו את כל חלקי העיתון צורפו כמה מוספי-נושא מהם מושקעים ויפים פחות, ומהם מושקעים ויפים עוד יותר פחות (כמו למשל מוספי ’50 המקובלים’  או ‘120 המשפיעים’). בחג הסוכות האחרון צורף בכלל ‘מוסף-חג’ עם עוד כמה כתבות בנוסף למגזין, ולא מוסף נושא. אבל – החג הזה, שעה טובה הפתיע ובגדול.

נכון, הפקת המוסף לא מושלמת, אבל הרעיון, אך, הרעיון. מדובר על מוסף שבו כתבי העיתון (אבישי-ישראל פרידמן חתום עליו כעורך) יצאו לרחובות ירושלים, וחזרו עם סיפורים על עשרות-עשרות הדירות והבתים בהם גרו גדולי ישראל מדורות עברו, ב-200 השנים (פלוס מינוס) האחרונות.

לכל קטע מצורפת תמונה עדכנית מאותו מקום, ובסך הכל ישנן עשרות תמונות עדכניות המתארות ומראות את בתיהן של גדולי ישראל זצוק”ל. כמו כן, מרואיינים שם אישים רבים (חלק ראיונות ארכיוניים שכבר הופיעו בעיתון), בקצרה, על אותם בתים, ותיאורים מאד יפים על המקומות הללו מופיעים במוסף.

אפשר להעיר על התמונות, שבחלקן לא ברור לאיזה ‘גדול’ הן שייכות בהיעדר כיתובי תמונות לכל אורך המוסף, ובשינוי עיצוב פה ושם, אך ניכרת עבודה מושקעת וארוכה מאד, ואת זה יש להעריך.

גם את שער מוסף הנושא הזה, כמו בשאר מוספי הנושא בחגים האחרונים, בחר מעצב העיתון לעטר, שוב, בכל התמונות מתוך המוסף. ניתן היה להשקיע מעט יותר בשער.

המגזין – 80 עמודים, 8 כתבות

המגזין רצוף כדרכו בשגיאות כתיב ותחביר איומות, אך אם הן לא יופיעו, שמו לא יהיה שעה טובה…

הכתבה המרכזית: פרופיל ראשוני על הגראי”ל שטיינמן. אז אנו כאן כדי להזכיר שאותו עיתון ממש, שעה טובה, ערך פרופיל דומה לפני כארבע שנים, כאשר הכתיר את הגראי”ל כ’איש השנה’… גם כעת, בכתבה לא מרואיין אף איש ציבור או מקורב בשמו (אך מופיעות בה תמונות רבות של הנכד והמשב”ק דוד שפירא, מה שמשאיר מעט טביעות אצבעות), וזה יותר מאמר של כותב הכתבה מאשר כתבה מקצועית לשמה, וזהו לחלוטין לא פרופיל, וכמעט ולא מופיעות כאן אלו שהן עובדות לא ידועות.

בכתבה נוספת מתאר אבישי פרי-פרידמן שבת בפיטסבורג על ניגוניה (איך מתארים ניגונים בעיתון? קראו שם ותדעו את התשובה). נחמד, למה לא תיאור ממשי של החסידות מאשדוד? לפרי הפתרונים.

כמו כן מופיעות מספר כתבות נוספות, שרבות מהן לא ראויות לתואר כתבת-חג, כמו ראיון עם שגריר צרפת בישראל אפרופו הפיגוע בטולוז, ראיון עם דמוגרפים שמספרים איך אנחנו החרדים הולכים להשתלט על ישראל ומנתחים את הנתונים, וכן חזרה לזירת הפיגוע במלון פארק בליל הסדר לפני כעשור. בלתי מספק לעיתון-חג.

שאר המוספים

שאר חלקי העיתון הם והגדת לבנך – מוסף סיפורים בן 9 עמודים (המודפס בהיפוך על מוסף ‘אבני ירושלים’), מוסף שגרתי לנשים וכן לילדים (כ”א בן 32 עמודים).

בסך הכל ישנם 4 חלקים, וקוראי העיתון נהנו מ-176 עמודים בלבד, מעט יותר מכל שבוע. יצוין כי גם כרגיל בחגים, חלק החדשות לא מופיע, ובמקומו מופיע מוסף הנושא (לפחות בכרומו).

ולמרות כל הביקורת הזאת, נדגיש שוב את הנאתנו ממוסף ‘אבני ירושלים מספרות’ אותו גמענו בשקיקה מתחילתו ועד סופו.

יתד נאמן

16042012(009)יתד נאמן, הפעם מעט אכזב. נכון, יש אמנם מוספים רבים עם עמודים רבים עוד יותר (זה לא יכול להיות לוגית, נכון. לא נורא), אך ניכרת ההשקעה המעט פחותה מהחג שעבר. מה יש לנו כאן?

מוספי נושא-זיכרון (144 עמו’ ביחד, 22 כתבות)

תחת הכותרת זיכרון, מחולקים לשניים שני מוספי נושא העוסקים בזיכרון וכוללים מגוון כתבות. החלק הראשון תורני יותר, ושם מופיע פאנל מחנכים לשיפור הזיכרון בילדים, כתבות זיכרון על כמה מגדולי המח והזיכרון מגדולי ישראל ועוד כמה כתבות נחמדות.

בחלק השני, החוליני יותר והמעט מעניין יותר, מופיעות כתבות כמו איך לכתוב ספר זיכרון ואילן משפחתי ועוד כל מיני דברים שקשורים איכשהו לזיכרון (ביתד לקחו את ההגדרה רחוק, עד כדי שהביאו מוסדות שנקראו ‘לזכר’ מישהו, כדבר שקשור לזיכרון. נו נו). ברגע שבוחרים נושא שהוא קצת משמים, ממילא הכתבות גם הן קצת משמימות.

מוסף שבת קודש – רב בישראל, בנושא רבנות (128 עמודים, 27 כתבות ועוד קצת מאמרים)

כרגיל, כשמוסף שבת קודש רוצה, והוא רוצה, אז הוא יכול. חובבי הז’אנר (ויש רבים כאלה, בעיקר מגיל 50 ומעלה) ימצאו כאן את מבוקשם ובגדול. פאנלים, שיחות, ראיונות, כתבות על, ועוד דברים מרתקים רבים. ההערות הקבועות שלנו נמצאות גם פה: על הטקסטים הבלתי נגמרים בכל כתבה והעיצוב שיכל להיות טוב יותר. אבל עדיין מדובר במוסף שכבר למראית עין מלא וגדוש. שאפו לישראל פרידמן.

מוסף סיפורים סיפורי חול ומועד – 48 עמודים, 8 סיפורים

המוסף, שבעבר היה מוסף הדגל של העיתון בחגים, הצטמק ורע לו. 48 עמודים ועוד בפורמט קטן בלבד? מה קרה לכם שם בז’בוטינסקי? לא ברור. בפעם שעברה, בסוכות תשע”ב, מוסף הסיפורים היה בן 80 עמודים ובעל 20 סיפורים! אולי באמת החליטו ב’יתד’ שמה שעשו עד היום היה גם ככה יותר מידי. בכל מקרה, אל תדאגו יתר על המידה, הסיפור הקבוע של חיים ולדר – בפנים.

שאר המוספים

שאר חלקי העיתון הם מוסף סיפורים לילדים, 48 עמו’, מוסף ‘קטיפה’ האלק-חיצוני, וכמובן העמוד הראשון.

בסה”כ קוראי יתד נהנו מ-400 עמודים החג הזה (לא כולל 80 העמודים של ‘קטיפה’. ביחד זה כמובן – הידד למחשבנים – 480 עמו’).

חינמונים: קו עיתונות

אין מה לומר, אך החבר’ה ב’קו עיתונות’ החלו לגמרי לשחק במגרש של הגדולים: עיתון בן חמישה חלקים, מוסף סיפורים (ללא כל עמודי פרסומות!) ומגזין כרומו מהודר. נכון אמנם שזה חינם, וקשה לתת הערות למשהו שלא שילמת עליו, אך עדיין ישנן כמה.

המגזין – ‘שביעי’. 64 עמו’. 8 כתבות

נתחיל מהטוב. חברים ב’קו עיתונות’, כל הכבוד: מגזין כרומו, 64 עמו’ מהודרים מאד, שער יפהפה עם תמונתו של האדמו”ר משומרי אמונים וכותרת של ‘בקודש פנימה’. אם לא הייתי רואה את המילה למעלה, הייתי חושב שזה משפחה או בקהילה, אפילו העיצוב די דומה.

הכתבה המרכזית היא פרופיל על האדמו”ר משומרי אמונים. בעבר כבר נערכו מספר ראיונות אתו, לא פרופילים, בעיתונים שונים, אך פרופיל עוד לא נערך ויש בזה מן החידוש.

עוד משהו מפתיע במגזין, הוא ראיון עם ותיק תלמידיו של מרן הגרי”ש אלישיב. העיתון החליט כנראה להספידו עודו בחיים, כי סוג כזה של כתבה נעשית בדרך כלל לאחר פטירתו. אבל מדובר בכתבה מרתקת המספרת את סיפורו של הקמת השיעור המיתולוגי בתפארת בחורים ועוד גילויים מרתקים.

הישג נוסף של קו עיתונות הוא בראיון עם מוהרא”ש שיק מברסלב, שככל הזכור עוד לא התראיין ראיון של ממש (ובימים אלה נפל למשכב). יפה!

יש עוד כתבות במגזין כמו ראיון חגיגי עם אברהם פריד, ועוד כמה כתבות שהן נחמדות אך לא מספיק לגיליון חג, אך למלא 8 כתבות במגזין כרומו בעיתון חינמי, זה בסדר גמור.

כן נעיר על העריכה הלא מוקפדת, במגזין לפחות, כך שישנן שגיאות פה ושם והכתבות אינן ערוכות מספיק. יש גם להעיר על הקוצר הנורא של הכתבות (כן, הערה בדיוק הפוכה משאר העיתונים…). 

שאר המוספים

בשאר חלקי העיתון תמצאו מוסף סיפורים ‘והיו מספרים’ בן 24 עמודים, מוסף אקטואלי ‘פרופיל’ עם ראיון מרתק עם הרב רפאל פנחסי המסכם 50 שנות פוליטיקה חרדית וכן ראיון עם רבה של בני ברק התימני הרה”ג שלמה קורח, וכן מוסף ביזנס המביא בשערו כתבת תרחיש מה יהיה אם ייגמרו עתודות החשמל של ישראל. אמא’לה.

בסה”כ קוראי העיתון החינמי נהנו מ-160 עמודים.

מרכז העניינים

חייבים לציין שלאחר הביקורת שהטחנו בו שוב ושוב בחגים האחרונים, הפעם התעלה העיתון על עצמו ומכיל מספר ראיונות חג. העיתון כולל שני חלקים.

מוסף ‘עניין מרכזי’

אז נכון, הוא לא כרומו, אך הוא כן כולל ראיון עם הרב אברהם יוסף רבה של חולון (לא הישג גדול), וכן ראיון מורחב עם מנדל אייזנברג סגן ראש העיר בני ברק, שמספר על רבו האדמו”ר מויז’ניץ שנפטר לפני חודש וחצי וכן דורש בראיון לראשונה לחסידות את תפקיד ראש העיר הבא של בני ברק. יפה, יותר טוב מחגים שעברו אך אנו מצפים להשתדרג עוד יותר בכתבות מגזין וראיונות חגיגיים לקראת החג הבא.

כן נציין לטובה את תחרות ‘עט לעשות’, רעיון מקורי במסגרתו התחרו קוראי העיתון בשליחת כתבות והקוראים דירגו אותן והיו פרסים וכו’. יפה.

קוראי העיתון נהנו מ-104 עמודים בלבד.

המודיע, המבשר, יום ליום וכו’

איננו מנויים על עיתונים אלו בינתיים, אז אתם מוזמנים לכתוב את רשמיכם (כמו גם נאצות, קללות מנוסחות בקדושה וכדו’) במערכת תגובות.

הציבי לך ציונים

אם נתבקש לדרג את העיתון המרתק ביותר החג הזה (וגם אם לא), נבחר בעיתון משפחה, בגלל ריבוי הדברים המרתקים שפוזרו בין שלל חלקי העיתון. שווה את השקל הנוסף שביקשו עליו בחג הזה, וגם הלאה כפי הנראה. מהם ייראו בקהילה, וכן יעשו. לא לחשוב מה מקורי יותר אלא מה מעניין את הקוראים יותר (כל חשד להטיה לצד ‘משפחה’ יידחה מיד למי שיעיין בביקורות הקודמות שלנו, שם דווקא קשרנו כתרים לבקהילה).

אחריו נמצא כמובן עיתון ‘בקהילה’, ובסדר יורד – ‘קו עיתונות’, ‘יתד נאמן’, ‘שעה טובה’, וחותם את הניקוד – ‘מרכז העניינים’. בניקוד הכוונה כמובן לעיתונים בהם מצאנו את הדברים המעניינים ביותר, לא לשאלת היכן היה יותר מה לקרוא או מי פרסם יותר עמודים החג הזה.

עד כאן בינתיים, רוצו להתחיל לעבוד על עיתוני חג הסוכות תשע”ג, ונתראה מיד לאחריו.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

24 תגובות

  1. טוב, אם יש עיתון בעולם שיש בו 23 (!) עמודים, או 9 עמודים, אז אכן משפחה האפיל על ‘בקהילה’.

  2. פוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

    אין לי פיסטוקים, אז גלגלתי מיד לטקבק.

  3. באמת חבל שאינכם מנויים על המודיע והמבשר. כי אם לא אתם מי כן?!

  4. לאברימי מתגובה 1 –

    הוא כתב שיש מוסף משולב שבו היה גם מוסף חג וגם סיפורים, כך שמוסף החג תפס רק 23 עמודים באותו עיתון, כך ייתכן לו בכל זאת מוסף בן 23 עמודים (ואם נצרף אץ הסיפורים – ייצא עיתון בן 32 עמו’ שזה אכן מה שהיה, לפי מה שאני מבינה)

  5. למי שלא הבין:
    1 המודיע והמבשר עוד לא שילמו פורטקשן על הביקורת הקודמת
    לעורכי העיתונים: נא ראו זאת כהתראה אחרונה, הודעה נוספת לא תישלח.
    2 גילוי נאות: יוסי צלינקר הוא בעל המחבר של הכתבה על החשמל בקו עיתונות ולכן בסיכום סופי שאפו לקו עיתונות ובוז למרכז הענינים ”כולנו בחדרי”
    נ.ב. קשוט עצמך תחילה, יעקב ברוך פרידמן ולא יעקב בנימין פרידמן

  6. בטרם תלין על שגיאי עריכה, טול קורה וכו’

  7. בטרם תלין וכו’.

    יעקב בנימין ולא יעקב ברוך

  8. נשכן כתב:

    למי שלא הבין:

    2 גילוי נאות: יוסי צלינקר הוא בעל המחבר של הכתבה על החשמל בקו עיתונות ולכן בסיכום סופי שאפו לקו עיתונות ובוז למרכז הענינים “כולנו בחדרי”

    הכל נחמד ומעניין, חוץ מדבר אחד קטן וזעיר.
    את הפוסט הזה ראיתי היום בצהריים פעם ראשונה.

  9. אני בכל עיתוני החג ראיתי דבר אחד

    כתבות קנויות מתקציבאי היח”צ במשרדים השונים

    החל משוקולד עילית (תובל, קומה ראשונה) המשיך חברת החשמל שממש הסכימה להגיב לאדון צלניקר, (אייכלר-שוהם) מכבי, שבאמת שאפו לשלזינגר על העבודה בחודשיים האחרונות

    מה שכן צד את עיני והביא כבוד זהו כתבתו של אבי בנטוב תחת הכותרת חד גדיא חד גדיא

  10. ביקורת מקיפה ויפה כרגיל, אבל.
    מפריע לי הזלזול במוספי הזיכרון של יתד לעומת הערצת מוסף ארה”ב של משפחה או מוסף הפוליטיקה של בקהילה. לא שאני חסיד של יתד, אבל הזלזול הזה מעיד לדעתי על רדידות מעיקה.
    המוסף האמריקני של משפחה למשל היה מרתק, אבל רגע אחרי שהנחנו אותו מהיד נשארנו עם משהו? חוץ מהעברת שעה של קריאה מהנה? לא נראה לי. מקסימום מעט מידע ויקיפדי על סדרי ההפרדה בין נשים לגברים ברחובות ניו סקוור ועל הפשקווילים של ויליאמסבורג. מעניין, אבל צהוב ולא מעשיר. לגבי המוסף של ריבלין זה עוד יותר בולט. תענוג לקרוא כל מילה, אבל תענוג שחולף בשניה שסיימת לקרוא.
    במוסף הזכרון (החוליני) של יתד לעומת זאת נתקלתי בשורת כתבות שהעשירו אותי. מחקרים מרתקים בנושא הזכרון, נוסטלגיה, שיטות לזכרון צילומי ועוד. דווקא הבחירה בנושא שהכותב הגדיר “משמים” מעידה לדעתי על בגרות של עורכי העיתון. הם לקחו נושא ערטילאי משהו ויצקו לתוכו תוכן מרתק ומעשיר שכל קורא אינטליגנטי ותאב ידע ייהנה ממנו. מה שלא ניתן לומר על מוספים אחרים שמספקים את יצר הקריאה ותו לא.

  11. @ חובבן מצוי

    עיתון נמדד ברמת הנאת הקריאה ולא ההשכלה –
    עבורה נוצרה במיוחד ערימת ספרי הלמידה.

  12. @ אברוּמי:

    נו באמת.
    כתבה שמעשירה את הידע היא ספר למידה? עיתון מיועד אך ורק למידע פיקנטי שמעניין לקרוא אותו רק פעם אחת?
    אלפי הגולשים שנכבשו בקסמי “כתבת הפטריות” המפורסמת בכלכליסט ודומותיה חושבים אחרת.

  13. @ חובבן מצוי

    הדרא בי מההיא, וחסורי מחסרא והכי קתני:
    עיתון נמדד בעיקר ברמת הנאת הקריאה וכו’

    קח עיתון, מלא אותו עם מידע פיקנטי, רוקן אותו מתוכן והוא עדיין ימכר.
    קח עיתון אחר, מלא אותו עם תוכן ורוקן אותו ממידע פיקנטי, והרי לך פשיטת רגל.
    זהו העיתון בעצם מהותו.

    נו טוב, פילוסופיה…

  14. לא הכל מדוייק..

    זה כבר נראה כאן דבר שבשגרה שבפוסט אחרי החגים, משפחה זוכה במקום הראשון, לדעתי ולדעת רבים מחבריי, הפעם ועוד פעמים רבות, בקהילה העפילו עליהם גם בפעמים אחרות ובפרט בחג הנוכחי. אותי אישית לא עניין לא יהדות ארה”ב וגם המוסף על ההסברה לא מי יודע מה הרשים אותי. מאידך בבקהילה המוסף אילו היה חזק ביותר כמו גם אנשי הסוד, הכתבה על הרב קוק ועוד. דווקא הפרופיל של האדמור מויזניץ של ארליך במשפחה היה יותר טוב משל פרידמן בבקהילה.
    כמו”כ חבל שלא סיקרתם גם את המבשר והמודיע. לפחות על המבשר ידוע לי שהיה ראיון ראשון מסוגו שמרן הרב שטיינמן העניק להם ואף התייחס ישירות לעצם העיתון ולתכניו. כמו”כ להבדיל אלפי הבדלות היה ראיון יפה עם שגריר ארה”ב, וכן סקירה מעניינת על לשכת ראש הממשלה. מלבד מוסף הנושא על יודאיקה ומוסף סיפורים ייחודי ומקורי ועוד.
    גם המודיע ניפחו את כמות העמודים שלהם עם מוסף יפה על האמרי חיים מויזני.ץ ועוד.

  15. מה ששנוי עליך…

    המבשר הכינו כתבות ואילו המודיע “ניפחו”

  16. דרך אגב כדאי לשים לב שבתוספת על מרן האדמו”ר מנדבורנה זצוקללה”ה בהמודיע
    הופיע לראשונה כתבה מאת הרב מרדכי גרליץ שכמדומני עובד בהמבשר
    וכן ראיון עם הנ”ל שנערך ע”י ירוחם לנדסמן כתב עיתון משפחה
    ימות המשיח…

  17. @ נשכן:
    בחוברת של המודיע אכן הופיעה כתבה של הרב מרדכי גרליץ שבעבר היה מהכתבים הקבועים בהמודיע.
    אף פעם הוא לא כתב בהמבשר.

    ולזה שהעיר שכתבתי על המודיע “שניפחו”
    אכן בעיקרון זו היתה תחושתי אחרי שעברתי על מאות עמודיו וניסיתי לדלות משם איזו כתבה שתעניין אותי. מלבד הכותרות המרעישות והגרפיקה המרוחה. וכל זה בתשלום של לא פחות מ20 ש”ח.
    מה לעשות, אצל מתחריהם אכן קיבלתי פחות עמודים, אבל התוכן כן הצדיק את ה20.
    (מלבד החוברת המיוחדת על האמרי חיים , אותה ציינתי)

  18. @ שימי:
    א. פאר בסיני – מעניין,
    מענה שאלות במייל (הם הצליחו לכתוב ע”ז בלי להזכיר את זה צל”ש) מטעם הידברות.
    שיחה עם הרב בויאר,

    זה בקצה ממה שנזכרתי ברגע זה ונהנתי ממנו וגם אחרים.

  19. 1 למיטב ידיעתי הרב גרליץ ערך את התוספת התורנית של המבשר (תקנו אותי אם לא)
    2 אי אפשר שלא לראות את חוסר האוביקטיביות, מה עם הכתבה של א. פאר מסיני שהעפילה לדעתי (לשם שינוי) אפילו על הכתבה של גרנות במשפחה, מה עם הכתבה על מגורשי גוש קטיף,
    ועוד לא דיברנו על מוסף החג המיוחד של המודיע הצעיר שהכפיל את החומר לילדים, שבכל העיתונים האחרים לא התיחסו לילדים כמעט לגמרי
    לסיכום: בכל עיתון אפשר לראות את הדברים היפים וגם את אלו שפחות,אבל לכתוב שלא מצאת
    שום דבר זה פשוט זלזול באינטלגנציה של הקוראים

    נ.ב.אינני מנוי על שום עיתון (לפעמים קונה בקהילה)

  20. גם אנוכי הקטן חושב, שבחג האחרון בפעם הראשונה בקהילה העפיל לגמרי על משפחה, עם הרעיונות והתוכן המעניין..

    מגיע להם, שאפו!

  21. @ נשכן:

    אז הנה התיקונים.
    1) העורך התורני בהמבשר מיום הקמתו הוא ר’ אלחנן קלאר.
    גרליץ אף פעם לא היה קשור ואף פעם לא כתב בהמבשר, רק בהמודיע.
    (צנתרות הזהב על האחים הקדושים מליזנסק ואניפולי. אספקלריה המאירה על פרימישלאן, ועוד חיברים יפים בהוצאת המודיע)
    בשנים האחרונות תוארו הוחלף ל הגה”ח ולכן הפסיק לכתוב. וכעת הוא כתב על רבו מנדבורנה.

    2) לא כתבתי שלא היה שום דבר בהמודיע. היה את החוברת המיוחדת על ויזניץ. ואולי גם את המריחה הענקית על סיני שמשום מה נמאסה עלי באמצע הקריאה הארוכה ולא הצלחתי לסיימה.
    אבל בתכלס’ הרגשתי שה20 היו יותר מידי…

  22. עוד על המוסף “ארץ לא להם”.

    כאחד שגר באמריקה, ראיתי במוסף זה הרבה שגיאות, קטנות וגדולות.

    לדוגמא, בתוך הכתבה על קרית יואל, יש תמונה אחת שרואין בה בעל הברך משה מסאטמאר זצ”ל שהולך באחד מרחובות ווילימסבורג. ותחת התמונה כתוב לאמור: אחד מרחובות הקריה. – קרית יואל… וגם לא מדגישין שהאדמו”ר הולך שם…

    הכתבה על מונסי היתה יפה לדעתי. אך על וויליאמסבורג לא קלע אל המטרה. וגם עצם הענין שלא היה כתבה על בורו פארק זה שגיאה גדולה. וכנזכר בהפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן