מיומנו של איש דיגיטל המנסה להיגמל מסמארטפון • פרק 3: אפקט פיגמיליון

בימים האחרונים הרהרתי שוב לגבי ההחלטה הפזיזה שקיבלתי – לעבור לסמארטפון כשר – ושאלתי את עצמי לא פעם ולא מאתיים מה אכתוב בפרק השלישי בטרם מצאתי את אשר חשקה נפשי.

במבט לאחור, איני יודע עד כמה ההחלטה הייתה נבונה. רגע לפני שהתחלתי לכתוב את הפרק הראשון ביומן, הסרתי את האפליקציה של פייסבוק מהסמארטפון ומחקתי אפליקציות מיותרות כגון סנאפצ’אט, מיוזקלי ועוד כמה “חידושים” שהורדתי בעבר במסגרת חיפושיי אחר הטרנד השיווקי הבא.

מחיקת האפליקציות המיותרות פינו לי מקום רב במכשיר והרשיתי לעצמי לעדכן אפליקציה חדשה המסוגלת לספור נשימות ולוודא שהמשתמש חי בזמן שהוא מחזיק את המכשיר ביד, או משהו כזה. עדיין לא ירדתי לסוף תחכומה.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא חסיד גדול של חדשות בזמן אמת, אינני מחובר לקבוצות נייעס מסביב לשעון ואין לי אפליקציות של אתרי חדשות בטלפון. פעם, במסגרת תחרות שנערכה במקור ראשון, הורדתי את האפליקציה של 360 באמצעות קישור ששלח לי מענדי גרוזמן, אך לאחר זכייתו גם היישומון הזה הוסר בהצלחה.

אז כתבתי את הפרק הראשון ביומן והרגשתי שאני הולך לקראת השינוי הגדול הבא, ושיתפתי אתכם במחשבות שחלפו בראשי בזמן ביעור חמץ, אבל לקראת הפרק השלישי הגעתי לא מוכן בכלל.

אפקט פיגמיליון

אם תחפשו בגוגל את המונח “אפקט פיגמיליון”, תקבלו את התוצאה הזאת: “נבואה המגשימה את עצמה”. בקצרה, על פי ויקיפדיה: הסוציולוג רוברט מרטון הוכיח כי ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגות האדם וגורמים באופן עקיף להתממשותם.

מרטון הדגים את התופעה בעזרת אירוע שהתרחש בשנת 1932 בבנק בארצות הברית. על הבנק נפוצו שמועות שהוא על סף התמוטטות. בעקבות השמועות (הלא מבוססות) משכו לקוחות רבים את כספם בו זמנית, דבר שהביא להתמוטטות של הבנק. כך קרה שציפיותיהם של הלקוחות התגשמו, כלומר, הנבואה התגשמה.

דוגמה נוספת מובאת בויקיפדיה, על איוב, שסבל מיסורים רבים והתאונן באומרו: “כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי” (איוב, ג’ כ”ה). אפשר להבין שאיוב טען שכל יסוריו הגיעו לו מפני שפחד שיבואו עליו. כך שלמעשה הפחד גרם ליסוריו לבוא עליו.

אם תרצו להוסיף את המקרה שלי לויקיפדיה, אספר לכם מעשה שהיה: בימים ובלילות האחרונים חשבתי על רגע המעבר לסמארטפון מוגן ובראשי ייחלתי שהדבר יקרה בקרוב, אבל לא ציפיתי שזה יקרה באמצעות זרז טראגי שכזה:

לפני שעות אחדות, הסמארטפון היקר שלי נפל לרצפה והמסך הענק (סמסונג נוט 4) פשוט שבק חיים, כלומר, מת. רבים מנסים להתקשר אליי בשעות האחרונות, נתקלים בחוסר מענה ואני אפילו לא יודע את זהותם!

זה נשמע מוגזם ואולי קצת תיאטרלי, אבל אני מרגיש חסר אונים. זה מעצבן, מפריע, כואב. בפרפראזה להצהרתו המפורסמת של רבי אריה לוין ז”ל, אני יכול לומר לכם היום כי המסך של הסמארטפון שלי כואב לנו.

אשמח אם תוכלו לשתף, כדי שכולם יידעו שאני לא זמין. אני פנוי.