דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מרכז העניינים
חינמון ארצי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מילר פוינט
משרד פרסום
איש היח”צ קובי סלע וסוכן הנסיעות אפרים קמיסר הרימו חתיכת קמפיין נגד חנות הדגל של הדיוטי פרי – ג’יימס ריצ’רדסון. מלי הופמן החליטה לבדוק מי מממן את הקמפיין ומה האינטרס שלו
KOBIS (1)
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

חשבתם שפסח עבר? מסתבר שלא ממש. לפחות לא עבור אלו שעומדים לטוס לחו”ל בחודשים הקרובים.

בימים האחרונים נתקלתי בסטטוסים הקוראים להחרים את החנות ג’יימס ריצרדסון שבדיוטי פרי. כשבדקתי את הנושא הסתבר כי החנות לא עשתה מכירת חמץ, כך שלא זו בלבד שנמכר שם חופשי חמץ בפסח, אלא גם נמכר שם עכשיו חמץ שעבר עליו הפסח. אשר כידוע, אסור בהנאה.

לנוכח הקמפיין המהודק שמתנהל כנגד החנות, שאלתי את עצמי מדוע נזכרו להיאבק נגדם פתאום. מכירת חמץ בדיוטי פרי בפרהסיה אינה חדשה וכן יש מקומות נוספים בארץ הקודש בהם מוכרים חמץ בפסח. האם יש אינטרס נסתר מאחורי החרם?

פניתי לאפרים קמיסר שמככב בסרטון שרץ ברשתות כדי לנסות להבין מה עומד מאחורי הקמפיין.

“לי יש משרד נסיעות, זה הקשר שלי לכל הסיפור הזה”, אומר קמיסר. “מדובר במשהו ששנים קיים ולא ברור למה לא טופל”.

איך למעשה גיליתם את העובדה שיש חמץ ושהוא לא נמכר לגוי?

“דפנה כהן מנהלת בתור פלוס נסעה בערב שביעי של פסח ונחרדה לראות שמוכרים שם חמץ גלוי ובפומבי. היא כתבה פוסט בפייסבוק”.

נו ומה נדחפתם? איך אתם קשורים לכל זה?

“אני וקובי סלע צמד שמסתובב בעולם ועושה סרטונים בעיקר איפה מומלץ ליהודים לאכול. הפעם רצינו לנצל את הפן התקשורתי שיש לנו ולהסביר איפה יהודי לא צריך לאכול ולא לקנות”.

איזה אינטרס עומד מאחורי החרם החרדי נגד ג'יימס ריצ'רדסון ומי מממן את הקמפיין? 1

למה דווקא עכשיו? מה נזכרתם פתאום?

“לא יודע. כשקראתי את הפוסט של דפנה הרגשתי שצריך לעשות את זה. כשקיבלנו את המכתב מהרב בו מצויין על הקיוסק הקטן בשרוול D ששם בוצעה מכירת חמץ, ממש הרגשתי כאב של חילול השם. זו אמירה של אתם מיעוט היהודים שחשוב להם הכשרות? דאגנו לכם לפינה קטנה. ברגע שהרב שלח לי אסמכתא רק על מכירת החנות הקטנה זו ההוכחה שאת החנות הגדולה לא מכרו לגוי ומכרו שם חמץ בפרהסיה. זו בושה וחרפה”.

בעצם ישנן שתי בעיות? שמכרו חמץ בפסח ושהחמץ לא נמכר לגוי?

“בהחלט. בן אדם שנוסע היום לחו”ל מבחינתו פסח כבר עבר, ולא בתודעה שלו שהאירוע של פסח עדיין נמשך ושהוא נכשל בו”.

תגובת רשות שדות התעופה: “נחשפנו בתדהמה למכירת החמץ בפומבי. ערב הפסח בוצע תדרוך כולל מכתב של הנהלת השדה לכלל הזכיינים. ערב הפסח ביצענו בדיקות לוודא שהזכיינים עומדים בכללי הרשות בדבר מכירה של מוצרים ולמרות זאת כשל הזכיין. אנו נתחקר את האירוע ונמצה את הדין מול הזכיין”. (מחברת ג’יימס ריצרדסון לא התקבלה תגובה עד פרסום הכתבה. נפרסמה ברגע שהיא תגיע).

“זה מגוחך, זה פשוט מגוחך”, אומר קמיסר ומציע לי לדבר עם שותפו לקמפיין – קובי סלע.

אין מניע נסתר מאחורי הקמפיין המתוזמן

קובי, לשמחתי ממש חיכה לטלפון שלי. “כבר חששתי שלא תתקשרי. התחבטתי הבוקר מתי הזמן להיפגע”, הוא אמר בפתח שיחתנו.

תגיד קובי, מה עם כל החנויות שמוכרות חמץ ולא קשורות ללקוח שלכם?

“מה מה מה?”, מזדעק קוביס, “בואי נתחיל מזה שההנחה שלך שגויה. דפנה לא לקוחה שלי ואני לא לקוח שלה. היא כתבה פוסט בפייסבוק שהזדעזעה לראות חמץ שנמכר בפסח. אני לא מקטין את העניין. אין כאן ריב של קרדיטים”.

אז תסביר מה התעוררת פתאום ואיך אתה קשור

“המיזם שלנו קונקשיין, בטוח שמעת עליו. סרטונים שמצולמים בעיקר בשדות תעופה בעולם. פעם גם נסענו לבולגריה וגילינו תרמית של מסעדות שמכריזות על עצמן ככשרות ומוכרות טרף. אני השתתפתי גם בהוצאות הטיסה של המלווה והקדשתי את זה לעילוי נשמת אבא שלי. הפונקציה של הכשרות היא חשובה ומרגשת. והבנו שאם אנחנו לא נעשה את זה – אנשים יגיעו למסעדה, יראו תמונה של הרב לאו תלויה בענק, ויכשלו. אין בן אדם, בטח יהודי חרדי שנכנס לדיוטי פרי ולא מעלה על דעתו שכשהוא קונה ויסקי מדובר בחמץ שעבר עליו הפסח וממש אין איך לפתור אותו. זה משהו שהיה קשה לנו להסביר לתקשורת החילונית. אמרנו שאנחנו חייבים לעשות משהו משמעותי שיעלה את המודעות. משפרסמנו את הנושא, זה התפרע ואיבד כיוון.

“באמצע הלילה התחלנו להוציא תמונות וסרטונים וגם pdf מצחיק שערכתי ברגע בוורד. מאז הדבר יצא מפרופורציה וצבר תאוצה. זה כל כך חזק שהרבה חושדים שיש מניע אחר מאחורי כל זה. אני לא מכיר אף אחד בנתב”ג. גם קמיסר לא מכיר. לא הייתה לנו שום תוכנית כזו. רק לדאוג שאנשים שומרי כשרות ושומרי מצוות יתאפקו ולא יקנו עד שהחברה תגיד שחידשה את המלאי. לא הייתה לי שום ציפייה מעבר לזה, וגם לקמיסר לא.

“אנחנו מקבלים ד”שים מכל העולם שתלוי קובץ עם ההסבר מה קרה. יש סרטון משעשע של הרב רווח מאלעד שעורך טקס גזירת כרטיס המועדון. הייתה על זה כתבה ברשת ב’. אני לא יודע עד לאיפה נגיע עם זה אבל זה רץ. אני שמח. אין לי טענות”.

אם זה מגיע מיראת שמיים אז מקסים שזה רץ ככה

“עזבי, אל תכתירי לי כתרים של יראת שמיים, אין צורך. מישהו שלח לי צילום סטטוס של עמירן דביר משתתף בקמפיין כנראה שאנשים מבינים שיש כאן זלזול ענק בציבור ענק”.

אתה לא חושב שזו כפיה דתית?

“מבחינתי יש כאן כפיה חילונית. אדם שומר מצוות אין לו שום אופציה להיכנס לשם בלי להיכשל. או ללכת לשרוול D עם קיוסק קטן. תקשיבי, זו חנות שאני לא מתאר לעצמי מישהו שטס ולא עובר שם. אפילו בשביל לקנות לק לאישה”.

“אני רוצה בושם, לא לק”, ממהרת לעדכן אשתו נחמה מהדיבורית.

“אכן. בושם, סיגרים, אלכוהול… הכל קונים שם. בזמן שהיינו שם צילמנו אנשים חרדים שנכנסים לשם ואין להם שמץ של מושג”.

הדיוטי פרי מחויב לחוק הצרכנות הישראלי?

“אין לי מושג. לא ביררתי את זה”.

אתם לא חוששים לשבור את הססטוס קוו?

“תראי, מה שאנחנו מבקשים לא גורם לחברה הפסד. הם גם ככה פתוחים בשבת לא ביקשנו לסגור את כל החנות אך ה’קטע’ הזה של החמץ זה משהו מאד משמעותי לאחוז גבוה בארץ שלא אוכלים חמץ בפסח, אז רבאק, מה זה כ”כ מפריע להם להתחשב? מקווה שאני לא משקר אותי ואותך אבל לא רואה בזה כפיה דתית. אבל אולי, רק אולי החילוני כן רוצה דווקא לאכול חמץ בפסח וזה מבאס לו את הצורה. שיהיה לו לבריאות”.

איך לדעתך הם יכולים למכור חמץ? הרי נמכרים שם מוצרי חמץ, צריך שזה יהיה בבעלות גוי בזמן הזה?

“יש פתרונות. אני לא מחפש אותם. לי חשוב להעלות את המודעות. שבמקרה כמו עכשיו, יכול להיות ששנה הבאה ישימו שילוט כדי שאנשים לא יכשלו”.

אז אתה מרוצה מהפעילות שלכם? יש סיפוק?

“באופן אישי חשבתי שצריך להתפרע יותר. השותף שלי, קמיסר, מתון ורציני הרבה יותר ממני, ועצר אותי מלהדביק מדבקות אזהרה על הבקבוקים שם, למשל”.

עדיין תמוה לכולם. למה דווקא שם?

“לא מיניתי את עצמי כאחראי על מוסר ויראת שמים בארץ. הקטע של הדיוטי פרי הוא דגל. סמל. הוא בולט. אני לא מכיר משהו שדומה לזה. יש חנויות נידחות שמוכרות חמץ. דיוטי פרי הוא ברירת המחדל של הטס לחו”ל. אני רואה כאן חשיבות עליונה”.

ואיך הצלחת להשתחל לדיוטי ואתה כאן בארץ?

“קונים כרטיס טיסה ומפספסים את הטיסה”.

עד כדי כך השקעת בשביל זה? קנית כרטיס טיסה?

“48 דולר לכרטיס. בונה על עולם הבא לפחות בשווי של 48 דולר”.

“סליחה, גם לי יש חלק בזה”. נחמה שוב מעדכנת בדיבורית. היא לא מסתפקת רק בבושם.

רגע רגע, אם אני עושה על זה כתבה גם אני בעסקה של העולם הבא הזה?

“בואי”, מבטיח קובי, “יש מקום לכולם”.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

9 תגובות

  1. דאגת לעצמך מקום vip בעולם הבא בשאלה האחרונה של הכתבה.
    חחח אליפות.

  2. כתבה מעולה על נושא שבאמת עורר בי שאלות. חשוב בעיניי להתריע על חנויות שמצפצפות על הערכים המאפיינים אותנו כמדינה יהודית אך יחד עם זאת חשוב לא פחות לבדוק ולברר כלב של מי אתה ושאינך פועל בשירות אינטרס סמוי של מישהו.
    תודה שעשית עבורנו הקוראים את הבירור הזה.

  3. מלי,
    ברגע שהתקשרת, הוי אומר שהקמפיין שלו הצליח….
    לא נכנס לטיעונים בעד או נגד..

  4. באופן כללי אנ’לא אוהב חרמות ומאבקים מהסוג הזה.
    אבל כתבה מעולה ואת בכלל מראיינת מעולה.

  5. האמת מצויין שעושים את זה, כך הציבור יהיה מודע

  6. אני לא חושב שמחאה זו הדרך,
    אבל כן צריך לעורר מודעות לענין.
    ואיש הישר בעינו יעשה,
    אנשים צריכים לדעת שכזה דבר קיים אבל לא לעשות חרם על משהו בגתלל הבחירות שלו,,
    למי שיש בעיה שלא יקנה.
    חוץ מזה שחרם רק גורם נזקים בדרך כלל.

  7. מאמר טועה ומטעה.

    אין שום חובת שמירת כשרות בנתב”ג.
    גם אם זה לא מוצא חן בעיני הכותב, ישראל מדינה דמוקרטית וככזו דת זה עניין פרטי.
    כשרות נשמרת רק במוסדות ציבור שלאדם אין ברירה אלא להזדקק להם, כגון בתי חולים. נתב”ג אינו כזה.

    חוק החמץ אוסר הצגת חמץ בפומבי (ברחוב) ואינו אוסר מכירת חמץ בתוך בית העסק. לכן אין כל איסור מכירת חמץ בתוך חנות הדיוטי-פרי. אין אדם חייב להכנס לחנות.

    בכלל, אין עסק זה מכין מזון אלא מוכר מזון ארוז בלבד כך שכל אדם יכול לבדוק אם למוצר מסויים יש או אין תוית כשרות.

    ולעניין ההטעייה של כותב במאמר, זה שעסק אינו פועל תחת כשרות, כשכשרות זה עניין וולנטרי, אינו “כפייה חילונית”, שום דבר לא נכפה עליך. נהפוך הוא, לחייב עסק להיות כשר נגד רצונו זו כפייה דתית.

    “צדיק באמונתו יחיה” נכתב, אמונתו שלו, לא אמונתך הניכפת עליו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן