מילר פוינט
משרד פרסום
מרכז העניינים
חינמון ארצי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
שני שפים ושלושה בשלנים דגולים נפגשו במסעדה היהודית כדי לדגום אוכל מארבע מסעדות שונות. רעבים? לכו לנשנש משהו ותחזרו לקרוא על בטן מלאה. ראו הוזהרתם
food jewish (6)
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

בשבוע שעבר קיבלתי שיחת טלפון ממילר פוינט ושירה הייתה על הקו: “אנחנו עושים מבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית בבני ברק ורציתי לדעת אם תוכל להגיע”. זו הייתה שעת צהריים ובדיוק תכננתי את הארוחה היומית שלי מחוץ למשרד. כן, הייתי רעב והיא נפלה עליי בזמן טוב. אז קודם כל אמרתי כן ואחר כך ביררתי מתי מי איך ולמה. מי יהיה שם? אנשים שמבינים דבר או שניים באוכל – זה בטוח. אחרת שירה לא הייתה טורחת עד אליי.

אם אתם קוראים ותיקים, אתם כנראה יודעים מי זה הרצל קוסאשווילי ואם אתם מכירים אותו באופן אישי בוודאי שמעתם שבשבוע שעבר נולד לו בן ראשון (אחרי בתו הבכורה) בשעה טובה ומוצלחת. השמחה בקרב חבריו הייתה גדולה, ולכן מיד חשבתי עליו שוב. האם הרצל יוכל להתפנות לארוחת טעימות? האם נזכה להיפגש אחרי שנים של ריחוק פיזי כדי לאחל מזל טוב מכל הלב?

למי שלא מכיר, הרצל הוא מנהל השיווק של האתר החב”די הגדול COL ובעבר כתב טורים קולינריים משובחים עבור האתרים כיכר השבת ובחדרי חרדים. יותר ממה שהוא יודע ואוהב לאכול, הוא מיטיב לכתוב ולתאר במילים עסיסיות טעמים ורגשות פנימיים, מהבפנוכו של הקישקע. שמחתי כפליים כשהרצל אישר הגעה ובבוקר יום חמישי כבר התכוננתי לקראת הבאות.

בשעה שש אחר הצהריים ירדתי מהמשרד ונכנסתי למסעדה היהודית, שם המתין הרצל בפנים שוחקות ומחויכות ועל השולחן, בחדר שיועד לטועמים הנכבדים, נפרסו מיטב הסלטים והמטעמים מארבע מסעדות ירושלמיות בולטות. של מי כל צלחת? לאלוקים הפתרונים.

לפני שהתיישבנו עשינו סיבוב היכרות עם “צוות השופטים”, שני שפים שלא הכרתי באופן אישי קודם לכן, חיים בורנשטיין וישי איינהורן. השלימו את שורת המכובדים הטועמים: חברי פאשקעוויל משכבר הימים הרצל קוסאשווילי, שרגא ניימן ואנוכי הקטן. כאשר תפסנו את מקומנו בשולחן הכבוד גיליתי שאנוכי לא כל כך קטן כמו שחשבתי את עצמי.

הלכנו למבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית וזה מה שקרה שם 1

לפני שטעמנו את הסלט הראשון, קיבלנו תפריט ממותג, עט כדורי והנחיות כיצד לדרג את המנות. לשבחם של המארגנים ממילר פוינט ייאמר כי הציון הנמוך ביותר לאוכל היה “טוב” והגבוה ביותר “מאסטר שף”. לא היה “רע” או “בלתי אכיל בעליל”. בתווך יכולנו לבחור בין “טוב מאוד” או “מצוין”. כשלעצמי, התברר למפרע, לא דירגתי “מאסטר שף” באף מנה ורק פעם אחת כתבתי על מנה לא טעימה בעליל “נפסל” וזאת מחמת גודל המשימה שנשאתי על כתפיי והאחריות שמחייבת את מדרגי המנות. בעיני רוחי ראיתי מיליוני אנשים נכשלים בעבור ציון לא אמין שכתבתי והחלטתי לעשות צדק עם האנושות ולהחזיר מנה אחת אפיים.

כאשר שאלנו את ישראל שטרן, שצפה בנו כל העת מהצד ודאג שהשירות יהיה לעילא והמנות יגיעו חמות ומסוגננות, איזו מנה היא המנה שלו, הוא הביט ממושכות על ארבע הצלחות הזהות והפטיר לא פעם ולא שלוש פעמים או יותר: “בכנות אני לא יודע, אני צריך לטעום”. פעם אחת הוועדה השופטת העניקה לו אישור מיוחד, והוא טעם, ושוב אמר כלאחר יד: “עכשיו באמת בכנות, אני לא יודע. אני צריך לבדוק ברשימות שיש במטבח”. אתם כבר מנחשים את סוף הסיפור: הוא הלך לבדוק וחזר עם תשובה מאתגרת: אחת המנות הטעימות, זאת ששרגא ניימן זיהה בוודאות כמנה של מתחרה, הייתה באמת של מתחרה.

הלכנו למבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית וזה מה שקרה שם 2

“הרעיון הוא להסיר את כל הקליפות, תרתי משמע, ולטעום אוכל בצורה אובייקטיבית ובלי שום הפרעות. בעולם של מיתוג ושל עיצוב ומיצוב וצורה וצבעים וצבעי מאכל והשפעה חיצונית ולחץ חברתי, רק טעימה עיוורת יכולה לתת לנו אינדיקציה לגבי איכות התוצרים שלנו”, הסביר שטרן בזמן שדגמנו געפילטע פיש עם חריין. כן, התבקשנו לדרג ארבעה סוגים של געפילטע וארבעה זנים שונים של חריין. תענוג.

אחרי כמות מכובדת של סלטים, דגים (גם געפילטע וגם סלמון), מרק (גם אטריות וגם קניידלך), כבד, קוגל אוברנייט, קוגל אטריות, פרגית ממולאת ועוד לא הגענו בכלל לטשולנט והבטיחו גם קינוח, המעשנים לקחו הפסקת סיגריה ואני נותרתי מול הצלחות הממוספרות, בוהה ולא מאמין שמישהו כאן ירצה לאכול עוד משהו לפני מוצאי שבת פרשת קורח ה’תש”פ.

ישראל שטרן, זה שכבר כתבתי שהוא בעל הבית, סיפר לנו שהמשגיח לא אהב את חימום האוכל של המתחרים במיקרוגל של “הרב לנדא” והורה לזרוק את המיקרוגל מיד לאחר השימוש ולהביא אחד חדש. אף אחד מאיתנו לא הגיע כדי לדרג את רמת ההקפדה על כשרות המקום, אבל אם אנחנו כבר פה וזה על הדרך, נוכל להמליץ על כך באותו מחיר. ובכן, נראה שהמשגיח לא מוריד את עיניו מהעובדים במטבח וכל צלחת שנכנסת למיקרוגל עוברת בדיקה מדוקדקת. גם טעים וגם כשר? מגניב לגמרי.

הלכנו למבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית וזה מה שקרה שם 3

לקראת קינוח, אני שואל אתכם: מה כותב מבקר מסעדות בסוף מבחן טעימות כזה כשלא יודע של מי היה האוכל הטעים ומי פישל ובגדול? כי בכנות, האוכל אולי היה דומה על הצלחת, אך בטעם הפערים היו גדולים. ההבדל הגדול ניכר רק בחיך ומי יודע אם לעת כזאת הגענו למלכות.

האם נזכור לקנות את הכבד במקום אחד, את הקוגל במקום שני, את הטשולנט במקום שלישי ואת הגאלער (שכחתי לספר לכם על הגאלער!) במקום רביעי? אני מקווה שברור לכם שאת הגאלער לא צריכים לקנות והזכרתי אותו רק כדי שתדעו שהיו גם רגעים של מסירות נפש במבחן המעניין הזה.

הלכנו למבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית וזה מה שקרה שם 4

ובניגוד לחיים עצמם, אכלנו שם, וצחקנו ונהנינו אבל את כל זה לא ראיתם באינסטגרם. שם שיתפנו רק בומרנג של גאלער רוטט, ולא כדי להוציא לכם את העיניים, אלא לראותם בלבד.

אם גם אתם רוצים לחוות מבחן טעימות עיוור בבית שלכם, לא נותר לכם אלא להיכנס לקישור המצורף ולבחור איזה מנות תרצו לדגום אצלכם בבית. אחר כך תבחרו מסעדה אחרת והזמינו את אותו תפריט בדיוק (לא לכולם יש משלוחים עד הבית).  אם אתם מסתבכים, צרו איתנו קשר וננסה לעזור.

הנה הקישור שיעשה קסמים בבחירת התפריט (אם הוא לא נפתח, לחצו עליו חזק).

לסיום, תמונה מתוקה מהקינוח שהגישו לנו כדי לאזן את התמונה של הגאלער. בתיאבון!

הלכנו למבחן טעימות עיוור במסעדה היהודית וזה מה שקרה שם 5

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

דילוג לתוכן